| חוסר ארגון ואכפתיות טוטאלית כלפי הנוסעים |
נושא התלונה: |
| בר מאיה |
שם/כינוי: |
| יום שלישי 06 יוני 2006 |
תאריך האירוע: |
| אזור תל אביב |
אזור: |
תיאור הבעיה:
לא יתכן שייקח לי 3 שעות להגיע ממהכפר הירוק, צפון תל אביב, לראשון לציון. תמימה אני שהאמנתי להם שאמרו בפרסומת הכי נוח.... הכי מהר... 3 שעות!!! כבר יומיים רצוף!!! מעשה שהיה כך היה, היום, 6.6.06 (אולי בגלל התאריך?) אני עומדת ברציף 3, תחנת רכבת אוניברסיטת תל אביב, שעה 14:40 לערך. הרכבת מאחרת (ולא מודיעים!!!), מגיעה אחת ברציף ממול אז אני רצה, לפתע מגיעה זו שאחרה לרציף הקודם אז רצה שוב, מפספסת אותה. הרכבת המפוספסת הוכרזה פעם אחת בלבד ברמקול מפי מנהל התחנה, ממש כשהיא עמדה שם. אהל אני הייתי ברציף ממול. אז למעשה, הבנתי, שזו הרכבת שלי. אבל זה היה מאוחר מידי. כנראה אסור לפתח תושיה ברכבת ישראל. מאוחר יותר, כשנחתתי בלוד (כמובן נאלצתי להחליף רכבת לראשון, הרי את הישירה פספסתי), הקופאית התמימה אמרה לי (ציטוט!!): "15:39 רציף 3" (חשוב לציין שהשעה אז הייתה 15:45 לערך). כמו ילדה טובה, חיפשתי באדיקות את הספרה 3, אצתי רצתי, ירדתי ועליתי במדרגות, שמה אפספס בגלל טעות כזו או אחרת נוספת של רכבת ישראל. ישבתי וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ומי לא הגיעה? הרכבת!!! לאחר 25 דקות המתנה משמימות במיוחד, ניגשתי למאבטח שיצא מרכבת אחרת שבדיוק הגיעה. שאלתי אותו- שוב בתמימות רבה- סליחה, רכבת לראשון לציון של 15:59???? הסתכל עלם החמודות אל הרציף שממול ואמר- "הנה היא, בדיוק יוצאת". !@!@!@!@! זו היתה התגובה שלי.
עוד 20 דקות נאלצתי לחכות לרכבת נוספת שהגיעה- יש לציין- בדיוק שלא רגיל לרכבת ישראל. אצתי רצתי לשבת ברכבת הממוזגת, שכמובן למדתי על בשרי לדעת כי זה היתרון היחידי ברכבת ישראל, וגם הוא לא מפצה על שאר אפשרויות התחבורה בארצנו הנאורה.
גם יום אתמול חזרתי הביתה מלאת חוויות מיום הטיול שלי בתחנות רכבת ישראל מחוז גוש דן, אך לא ארצה להכביר בעוד מילים.
איפה הארגון? איפה הסדר? אולי הנהגים או מישה שהנהלה צריכים להפסיק עם הוויסקי באמצע היום ולהתחיל להתנהג כבני אדם. איחור של רכבות יכול להיות מקובל ואפילו להפוך להרגל, בתנאי שמודיעים. פשוט מזעזע. אני את שירותי ברכבת ישראל מבחינתי סיימתי, עד להודעה חדשה ו/או עד שיוחזר כספי בעבור היומיים המזעזעים שעברתי. מיותר לציין כי אבד לי זמן יקר- בדיוק ההיפך ממה שהם טורחים לפרסם בכל מדיה אפשרית, וכמובן איחורים לעבודה, עיכוב בעבודות ללימודים. כמובן שזמן אי אפשר להחזיר, אז אני מצפה לכספי בחזרה, ואנקוט בכל אמצעי, עד בתי משפט על מנת להפוך את הסדר על קנו.
|
| זמן, כסף |
סוג הנזק : |
| החזר כספי, התנצלות במדיה, רה-ארגון, שילוט נכון והכ |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
