| טיול מאורגן לגרמניה |
נושא התלונה: |
| כהן זיו |
שם/כינוי: |
| יום ראשון 13 אפריל 2014 |
תאריך האירוע: |
| אזור תל אביב |
אזור: |
| מנחם בגין 82 תל אביב |
כתובת: |
תיאור הבעיה:
שלום
אני מעבירה לכם את פנייתינו לחברת רימון .
אודה לכם אם תקראו ותתיחסו לפנייה זו בכובד ראש.
לי כהן
חב' "רימון טיולים" – לידי מנכ"ל החברה
דרך מנחם בגין 82
תל-אביב 67138
א.נ.,
הנדון : טיול 4413 KG לגרמנייה 13.4.2014 – 21.4.2014 (להלן: "הטיול")
באמצעות "רימון טיולים" (להלן: רימון")
9 ימים
מדריכה: מלכה *** (להלן: המדריכה")
טיול מאורגן לגרמניה, יום בצרפת ויום בשוויץ
אנו פונים 30 איש ממשתתפי הטיול הנדון, ומביאים לידיעתך, בצורה מפורטת, את השתלשלות האירועים והכשלים אשר התרחשו בטיול זה.
להלן שמות האנשים שהביעו הסכמתם שאפנה בשמם לחברתכם בדרישה לפיצוי כספי עקב
האירועים השליליים.
בשם משתתפי הטיול – 29 איש:
להלן פירוט האירועים הקשים והכשלים לאורך כל 9 ימי הטיול.
נפרט ונסביר טענותינו בדבר מסלול הטיול הלקוי, בתי המלון והאוטובוס.
התנהגותו המטורפת של הנהג רוברט והתנהלותה הכושלת של המדריכה.
אנשים חזרו מהטיול פגועים וכואבים, במצב הלם ולחץ נפשי, בלבול וחלקם אף עם סבל פיזי.
יצויין כי איננו באים לטעון טענות קנטרניות.
שטחנו כל טענותינו בפני המדריכה מלכה במשך כל ימי הטיול בזמן שהתרחש כל אירוע ולאחר כל אירוע. שטחנו טענותינו בעניין הבעיה עם נהג רוברט והאוטובוס וכן טענו בפניה של מלכה ישירות כנגד חוסר האירגון שלה, חוסר ההתמצאות בדרכים בגרמניה, חישוב לא נכון של זמני הנסיעה ודיווח לא אמיתי ונכון בפני נוסעי הטיול.
מסלול הטיול
מסלול הטיול שהתקבל מ"רימון" לא תוכנן כראוי, זמני הנסיעות שנסענו בו היו ארוכים ביותר – כמה שעות בכל יום. הטיסה היתה מישראל לשטרסבורג ,הנמצאת בצרפת, ושם נסיעה לגרמניה לפרנקפורט. בתי המלון בשני מקומות שונים בגרמניה בפרנקפורט ובשטוטגרט וחוזרים שוב לשטרסבורג ומשם לשטוטגרט ואז שוב לשטרסבורג לטיסה חזרה לישראל. תכנון המסלול לקוי מלכתחילה.
גם אם תנסה "רימון" לטעון כי המסלול הוצג לפני חברי הקבוצה לפני ובעת ההרשמה ונקרא על ידה – אין הדבר מסביר נסיעות של למעלה משש שעות ליעד הנמצא במרחק של שעתיים וארבעים דקות מיעד המוצא.
מסלול הטיול לא מתוכנן כראוי, לוח הזמנים כושל.
בתי המלון
בתי המלון ידועים כ"מלונות של שדות תעופה" והשוכנים באזורים מחוץ לערים פרנקפורט ושטוטגרט ונמצאים באזורי תעשייה, בסמוך בפרנקפורט קרוב לשדה התעופה.
מטוסים כבדים הנמיכו טוס, שוב ושוב באזור בית המלון בפרנקפורט לאורך כל הלילות בהם שהינו במלון זה. הרעש החזק של מנועי המטוסים הפריע מאוד למנוחה ושינה, נמל התעופה פרנקפורט הינו נמל תעופה בינלאומי, בעל תנועה אווירית צפופה ביותר, על כל המשתמע מכך.
ארוחת הערב בליל סדר היתה מתחת לכל בקורת. לא היה מזנון – בופה כמו בכל ערב, אלא הוגשה צלחת לשולחן עם משהו דומה לסטיק עוף ומעט ירקות מאודים, לא היה אכיל כלל וגם המרק שהוגש לפני כן לא אכיל. לא הוגשו ירקות לשולחן ולא היתה בחירה למנות. אנשים נשארו רעבים או נאלצו לאכול בגועל את מה שהוגש כיוון שעברו שעות רבות מארוחת הצהריים.
האוטובוס
באוטובוס אשר קיבלנו לאורך כל ימי הטיול המזגן לא היה תקין, סבלנו מחום, או מקור עז כיוון שרוברט הנהג החליט לא להדליק המזגן וכאשר התלוננו מאוד, הדליק את המזגן והפעיל אותו על קור עז.
כתוצאה מכך סבלו יושבי החלק האחורי של האוטובוס או ממחנק תמידי, או מקור מקפיא. יושבי החלק הקידמי לא זכו ולו למנה מינימלית של איוורור.
לאורך כל תשעת ימי הטיול לא טרח אף אחד משני הנהגים, לנקות את האוטובוס, היה מלוכלך מאוד ואף מסריח מחוסר האוורור שהוזכר לעיל.
וחמור יותר – חלונות הענק בחזית הנהג היו מכוסים למחצה רפש ואבק, דבר שהכביד על הראות. רוברט וג'ו לא טרחו לנקות החלונות כפי שראינו נהגים אחרים רבים עושים בתחנות העצירה
הנהג רוברט
במשך ארבעת ימי הטיול הראשונים נהג באוטובוס הנהג רוברט, אדם עצבני ביותר, בלתי מקצועי בעליל – ולדאבוננו ואף לכאבנו הפיזי, התברר גם כמסוכן במידה יוצאת דופן – ראה "האירוע לפני השייט על הריין" בהמשך..
לנהג לא היה כל מושג היכן הוא נמצא. נהיגתו התבססה בעיקר על שאלות לעוברי אורח, וברוב חוצפתו אף הרבה לשאול חלק ממשתתפי הקבוצה כיצד להגיע מפה לשם.
חלק מן הזמן השתמש הנהג בג'י.פי.אס – אשר לא הוביל אותו ואותנו לשום מקום, אלא לאחר שעות ארוכות ביותר של נסיעה, בהן התנפחו רגלי חלק מן הנוסעים, שחלקם המכריע הורכב מאנשים מבוגרים.
אנשים לא הצליחו להיכנס למגפיים/נעליים שלהם מייד לאחר תום היום השני לטיול, כתוצאה מן הישיבה הארוכה והבלתי סבירה בעליל של כמה שעות בכל יום, ובילו את שארית הטיול בתוך נעלי קרוקס מרוטות או נעלי בית.
כמה גברים מן הקבוצה, בילו את ההפסקות המעטות אותן קיבלנו בנסיעות הבלתי פוסקות והארוכות במידה בלתי סבירה – בשכיבה על ספסלים בתחנות ההסעדה, עם רגליים למעלה.
מן הראוי היה לקבל לטיול נהג מקומי, המתמצא בדרכים בגרמניה ומכיר את ארצו אשר יוביל ויסיע את קבוצת המטיילים עם בטחון והגעה למקום מבטחים. המדריכה הדריכה בחלק מן הזמן את הנהג, נוצר מצב ששניהם ביחד איתנו הלכו לאיבוד שוב ושוב ברחבי גרמניה, תוך שהם מחליפים ביניהם חרפות ואף גידופים, קללות וצעקות רבות. אוירה מאוד בלתי תואמת לטיול של כיף שהיה בעצם טיול מן הגיהנום, אין מילים אחרות לתאר ולהגדיר.
חוסר ניסיונו של הנהג והתנהגותו המחפירה בלטו מאוד והעפילו לשלב בו סיכן ביודעין ובמתכוון חיי 45 איש, כולל חייו שלו – ראה "האירוע לאחר השייט על הריין".
לאחר האירועים הקשים עם הנהג במשך 4 ימים, הוחלף הנהג ביום הרביעי לנהג אחר בשם ג'ו.
בבוקר למחרת המיקרופון וכל מערכת השמע באוטובוס לא פעלו, הכבלים היו מנותקים, - משמע שרוברט חיבל בכוונת תחילה במערכת השמע באוטובוס בכדי שלא תהיה הדרכה במיקרופון או השמעת מוזיקה.
הנהג רוברט מילא דלק בתחנת הדלק כאשר הקבוצה בתוך האוטובוס, דבר האסור על פי כל חוק, שלא לדבר על חשבון הזמן אשר גזל מאיתנו בנוסף על הזמן אותו "טירטר" אותנו, ובכוונה ראה "האירוע לאחר השייט על הריין".
המדריכה – מלכה ***
מדובר במדריכה מלכה **** נעימה, בעלת ידע ומאוד משתדלת.
אך חסרות לה שתי תכונות מאוד נחוצות למדריכת טיולים: אסרטיביות ואומדן נכון של זמנים, הפגינה חוסר אירגון וחוסר ידע בדרכים בגרמניה.
דוגמא קלאסית: 42 איש אינם יכולים לבקר בשירותים ולשתות קפה במשך 15 דקות. זה לא הגיוני מבחינת זמנים. אי אפשר להספיק. ולכן אנשים היו כעוסים ובלתי מסופקים, רעבים, צמאים, לא יודעים מתי יזכו שוב ל – 15 דקות להגיע לשירותים והדבר הזה התגלגל כשרשרת מאוד מאוד רעה לאורך כל ימי הטיול הגיהנומי הזה.
ובמצוקתה של המדריכה, נוכח האירועים שתוארו ויתוארו לעיל היא גם נכשלה בלשונה, לפחות פעמיים, ואני מעדיפה להשתמש בביטוי זה במקום לומר כי שיקרה במצח נחושה. ראה אירוע "קונסטנץ" ואירוע "המזוודה האבודה" בהמשך.
מלכה לא היתה מסוגלת להתמודד ולפתור האירועים שהיו קשים מדי.
איננו מטילים בה דופי מעבר לאירועים החמורים אשר התרחשו. נציין רק כי כאשר מדריכה אומרת בדברי הפתיחה שלה לקבוצה כי "הדבר החשוב ביותר בטיול הוא עמידה בלוח הזמנים" – עליה לעמוד בכך קודם כל בעצמה, ולא לומר לקבוצה כי "הנסיעה לוקחת שעתיים" ואז מתברר כי הנסיעה לוקחת 3 שעות או 4 שעות בעצם, עם הפסקות לשירותים, במקרה הטוב.
בנוסף – חוסר אסרטיביות מובהקת ואי יכולת להשליט סדר בלטו במיוחד בנושא מקומות הישיבה באוטובוס הדחוס. כתוצאה ממצוקת המזגן "הבעייתי". בחלקו האחורי של האוטובוס שאפו חלק מאנשי הקבוצה לשבת מקדימה. דבר שיצר ריבים בכל בוקר ומתחים לאורך כל שעות היום.
המדריכה הכריזה על רוטציה כעבור מספר ימים, אך לא רק שלא הקפידה עליה, אלא גם התעלמה מבקשות אנשי הקבוצה לקיים אותה.
התוצאה, היתה השכמה מוקדמת מאוד של אנשים, ארוחת בוקר חטופה, והקמת עמדת שמירה ליד האוטובוס על מנת "לתפוס" מקום סביר לשבת. לא נאה ולא יאה כך לנהל תנאי מינימלי ביותר בטיול.
אנשים אלימים יותר תפסו מקומות בכוח הזרוע והמדריכה לא עשתה דבר בקשר לכך.
אי ארגון נכון של זמנים קרה במפלי הריין. קיבלנו זמן שיא מבחינתנו: 40 דקות לבילוי באזור המפלים. מה חבל כי איש לא טרח ליידע אותנו כי יש שייט נחמד במפלים אלו, הלוקח 20 דקות, במחיר סביר, ובו ניתן לחוות מיני חווייה של רסס מיים. יש לציין כי הביקור במפלי הריין אירע ביום הלפני האחרון של הטיול, בו התברר כבר כי לא נבקר באי הפרחים (ראה הסבר מדוייק ומפורט "האירוע בקונסטנץ") כך שלא ברור מדוע סירבה המדריכה, ובתוקף, לאפשר לנו עוד מחצית השעה במקום המפלים.
סיסמת ה"הלאה, אין זמן, צריך להתקדם" עשתה את שלה גם במקום זה, כמו בשאר הטיול, ואנשים כבר הפסיקו להתלונן בנוסח "למה את מריצה אותנו". הם כבר רק רצו הביתה.
באופן כללי, בשל התנהגות זו אנו מכנים את הטיול בשם מקביל: "הטיול האורולוגי". שאיפתם של מרבית האנשים להגיע לשירותים היא שהכתיבה את הקצב הלקוי, משום שאף פעם לא ידעו מתי יעצרו להם אם בכלל.
הגיעו הדברים לידי כך שאנשים ביקשו עצירות בצידי הדרך ועשו מה שנקרא "בשיחים". אכן, זו רמה נאותה לטיולי "רימון", מאודמה רץ לעבר האוטובוס, נעמד ליד החלון ודיבר עם הנהג בגרמנית. מסתבר כי האיש הוא ישראלי החי בהיידלברג, אשר ראה ממרפסתו את מצוקתנו, הבחין בשלט "רימון" על חלון האוטובוס – ונחלץ לעזרתנו. הוא הצליח לשכנע את הנהג להזיז האוטובוס בשעה טובה וכיוון אותו לצאת ב"רברס" ואף הסביר לו הסבר ארוך ומפורט, עם ציורים והכוונים כיצד להגיע לטירת היידלברג – וטוב שכך, אחרת יש מצב עוד היינו עומדים שם עד שמשטרת היידלברג היתה באה ומוציאה אותנו משם.
זו בדיוק הנקודה בה היה על המדריכה להתעקש על החלפת הנהג לאלתר. גם אם היה מדובר בעצירת כל הטיול כולו. ובכך היתה חוסכת לעצמה ולכולנו את האירועים החמורים סביב השייט על הריין (ראה בשני הפרקים הבאים בהמשך).
אחרי האירוע בקלן (ראה הפרק "הכשל בקלן") אפשר היה עוד איכשהו לעבור לסדר היום, הרי לאחר היידלברג, עם סירוב תמוה לעזרה, הגעה לנקודה שכלל אינה שייכת לטירה, עמידה ממושכת במקום ללא שום נקיטת ולקיחת יוזמה לחלץ את האוטובוס מן המצב המגוחך הזה של סתימת ארבעת רחובות – ברור וניכר היה לעיין כי לנהג אין כל מושג מקצועי כיצד עליו לנהוג, תרתי משמע, כמוביל קבוצה של 42 איש.
העיכוב שנוצר הביא שוב, כרגיל, לצמצום בהפסקות ההליכה לשירותים, לארוחות חטופות ביותר, במקרה הטוב, ואף לקיצור זמן ההדרכה. כל הזמן היינו צריכים למהר, ללכת הלאה, להספיק לנקודה הבאה, לרוץ מהר, מנקודה לנקודה עם מינימום תנאים.
הכשל בקלן
כאן מדובר בכשל משולש:
1. הנהג שהוריד אותנו בנקודה בה אסור היה לו לעצור כלל ולכן הסתכן בעבירה על חוקי הנהיגה בגרמנייה העשויה להסתיים בהורדתו המיידית מן ההגה - ואף הלחיץ כך את המדריכה באירוע שהתגלגל לאירוע השני.
2. בחפזונה נכנסה המדריכה לקניון בדרכה עמנו לקתדרלה, פנתה ימינה לשירותים בחדות, לא אמרה זאת לאף אחד, ומשום שראתה כי חצי קבוצה נעלמה לה, הלכה לחפש את המחצית האבודה ונתנה את דגל ההכוונה שלה לאחד ממשתתפי הקבוצה, שלא הבין מה היא רוצה ממנו והניח את הדגל בצד.
כתוצאה מכך, אנשים נכנסו ללחץ והתפזרו, מטיילת אחת מצאתה את עצמה לבד בקלן, לא דוברת את השפה, לא יודעת לאן ללכת, מזג האויר בחוץ היה נורא, הטלפון של המדריכה לא היה זמין.
3. מאחר והנהג לא היה יכול לאסוף אותנו בנקודה בה הוריד אותנו, כי כאמור היא אסורה לעצירה, הוא החנה את האוטובוס במרחק רב – הליכה של חצי שעה לערך וזאת לאחר סיור הליכה בעיר. לא נמסר לאף אחד ע"י המדריכה כי תהיה הליכה של חצי שעה עד למקום האיסוף באוטובוס.
אנשים בכו ואלה שהיה להם יותר כוח – צעקו. אנשים התפרצו קשה על האירוע הזה ונוצר ריב גדול ומכוער ואווירה קשה שכללו בתוכם אגרסיות והטחות אל המדריכה ובעיקר אל הנהג.
היה על המדריכה לתאם מראש ולדאוג לנקודת איסוף קרובה יותר או ליידע את המטיילים מראש שיהיה עלינו ללכת מרחק רב, אולם היא לא טרחה ליידע את האנשים כלל.. פשוט הלכנו והלכנו, בלי לדעת מהי המטרה.
האירוע החמור מכל – השייט על הריין
באירוע זה יש לנהג ולמדריכה אחריות שווה ורשלנות תורמת במאה אחוז על כל מה שהתרחש.
האירוע לפני השייט על הריין:-
ביקרנו בוורמייזא. כרגיל לאחר נסיעה ארוכה מאוד ומתישה, הגענו למקום תחילת השייט בשעה 15.50 לערך.
לפחות לעשרה אנשים בקבוצה לא היה זמן לקנות מים. וחבל שכך, כי אם היינו יודעים את הבא עלינו להתרחש היינו מצטיידים במים לשתיה.
פנינו היו מועדות לשייט על הריין הספינה יוצאת בשעה 16.00 כך מסרה לנו מלכה המדריכה. שייט שהיה אפשרות בחירה ולא חלק מן הטיול.
למרבה הצער לא בחרה המדריכה לאסוף הכסף בדרך להיידלברג, או בדרך לוורמייזא, או בדרך מוורמייזא, או אפילו ערב קודם - אלא דווקא בשלב יותר מאוחר בו התקרבנו לאיזור השייט.
לא מפתיע , שוב טעה הנהג רוברט באחת היציאות, והמדריכה היתה צריכה לכוון אותו במקום שהוא ישלוט בדרכים, המדריכה היתה צריכה לשבת עם המפה כיוון שגם היא לא שולטת בדרכים בגרמניה ולהגיד לו לאן לנסוע.
כתוצאה מכך התארכה הנסיעה בעוד שעה וחצי, כאשר הקבוצה במפורש כלואה באוטובוס והמדריכה אומרת כי לא יהיו תחנות עצירה בדרך, בשעה שספרנו לפחות שמונה תחנות כאלו.
הגענו סוף סוף בשעה 15:50 לערך לאזור השייט (שאמור היה לצאת בשעה 16.00) כך שלא נשאר לנו זמן כלל להחליף קצת כוח, ללכת לשירותים, לאכול משהו ("הרי יש הכל בספינה" – אמרה המדריכה).
המדריכה ביקשה מהנהג לעצור לנו בנקודה מסויימת, בה מסתבר, ממש כרגיל, כי אסור היה לו לעצור, והוא סירב.
המדריכה התעקשה, הנהג המשיך לסרב, ואז – בהתקף של זעם לחץ הנהג בחוזקה רבה על ה"ברקסים" וכל הקבוצה עפה קדימה ונחבטה במקומות שונים. אנשים קיבלו חבטות בברכיים, בידיים, בראש, נפלו, צרחו, משקפיים נסדקו לנוסעת אחת, אבל הנהג לפחות פתח את הדלת וכולנו פשוט ברחנו מן האוטובוס.
לא הוצעה ע"י המדריכה עזרה רפואית לאף אחד ולא נשאלנו אם הכל בסדר. כולם היו המומים ומפוחדים.
אישה אחת קיבלה מכה אדירה בראש, ירד לה דם, לא אמרה מילה, פחדה. לא היו לה מים לרחוץ את הפצע ורגליה כשלו. נוסע אחר קיבל מכה חזקה מאוד בברך וסבל מכאבים חזקים במשך כל ימי הטיול.
את השיט "בילינו" בתוך צלחת סלט. הייונ חייבים לאכול, שכן משעה 07.00 התקיימה ארוחת הבוקר במלון. לכן, לא ראינו דבר מהנוף,.
השיט ארך שעתיים מארבע אחר הצהריים עד השעה שש בערב.
בסיום השייט הנהג אמור היה לאסוף את נוסעי הקבוצה במקום סיום השייט.
האירוע אחרי השייט על הריין :-
מסתבר כי הנהג בא אומנם בזמן לקחת אותנו בתום השייט, מתחנת "גואר", אלא שהיתה זו תחנה בעברו השני של נהר הריין - מרחק של 3 שעות נסיעה מגדה לגדה של נהר הריין.
למרות שהמדריכה במפורש אמרה לו באזור תחנה מדובר – "סט. גואר".
הנהג הגיע לתחנה אחר בגדה השנייה. כמה נוסעים שלא הצטרפו לשייט, נשארו באוטובוס ומסרו כי רוברט הנהג הראה להם דף של המדריכה מלכה בו כתבה לו להיכן להגיע אחרי שעתיים למקום האיסוף והוא טען כי הגיע למקום הנכון מבחינת הרישום של המדריכה. אלא שהמטיילים חיכו מעבר לגדה – מרחק 3 שעות נסיעה.
ראינו את האוטובוס מעבר לנהר, אולם נאלצנו להמתין 3 שעות להגעת האוטובוס משעה 18.00 עד השעה 21.00 עד שהגיע הנהג לאסוף את הקבוצה מהמקום המתאים.
יש לציין כי קיימת מעבורת המגיעה כל חמש דקות להעביר נוסעים מגדה לגדה, ועולה שני יורו לשוט חזרה – אך המדריכה סירבה לכך וזאת למרות שאנשים אמרו לה כי אנחנו נשלם את עלות המעבורת.
רוברט הנהג נסע כמו מטורף. בדרך מוזרה, אפלה, בה לא ראינו אף מכונית במשך שעה לפחות. בפיתולים קשים. וכשעלה על האוטוסטראדה הוא כל כך דהר עד שכולנו נחגרנו באינסטינקט.
המדריכה דיברה איתו והם התקוטטו תוך כדי, הנהג קילל קללות מגעילות באנגלית , עד כדי כך שכמה מאנשי הקבוצה פשוט ביקשו ממנה שתיתן לו לנהוג ולא תסכן אותנו ואת עצמה.
למרות הדהירות הדרך התמשכה והתמשכה, רוברט הנהג התעלם מן השילוט המכוון ונסע לו במהירות מופרזת. המדריכה ביקשה ממנו לצאת ביציאה מסויימת, אך הוא המשיך הלאה ליציאה אחרת.
הגענו למלון בשעה 22.30 בלילה.
המזוודה שלא הגיעה
מזוודה אחת של אחד הנוסעים לא הגיעה לשטרסבורד מהארץ.
במשך שבעה ימים לא ידעו מה קרה למזוודה למרות שיחות טלפון רבות של הנוסעים.
וכשהגיעה סוף סוף לנמל התעופה בשטרסבורג, סירבה המדריכה שניגש לקחת אותה, למרות שהיינו בשטרסבורג באותו יום.
סירובה היה בטענה שהקבוצה מתנגדת, בשעה שהקבוצה, לא רק שלא נשאלה, אלא גם לא התנגדה. כולנו הצבענו פה אחד בחיוב רב לגשת לקחת את מזוודתו של ינקו שהתרוצץ שבוע ללא ציוד.
ינקו איש שקט ורגוע – ואם היה מדובר באחד הנוסעים האחרים בקבוצה, הטיול היה נעצר. איש אינו רוצה להיות תשעה ימים בלי מזוודתו על תכולתה.
ואיש אינו רוצה כי מדריכה תדבר בשמו דברים שאינם נכונים – וזו דרכנו לומר כי שיקרה במצח נחושה בעניין זה.
האירוע בקונסטנץ
ביומו הלפני האחרון של הטיול היינו אמורים לנסוע לאי הפרחים, שגם הוא טיול בחירה.
לפחות מחצית מאנשי הקבוצה סירבו להשתתף בו, מן הסיבה הפשוטה כי הפסיקו להאמין למדריכה, אשר כל שעת נסיעה אצלה הפכה לחצי יום נסיעה ולאור כל המתואר לעיל.
המדריכה, מתוך האינטרס שלה לצרף כמה שיותר משתתפים לטיול הבחירה, סיפרה מעשיות לפיהן קונסטנץ היא עיר בת רחוב אחד בה יש חצי בית קפה וגם הוא סגור בגלל האיסטר ומה יעשו האנשים שאינם רוצים להשתתף בטיול לאי הפרחים, יהיה להם משעמם וקר. אבל הסרבנים לא התרשמו והמשיכו לסרב. כך שהטיול לאי הפרחים, לצערנו הרב לא יצא לפועל.
ואז הגענו לקונסטנץ – ומה ראינו? עיר גדולה, מקסימה, שוקקת חיים, סביב אגם נפלא, מלאת בתי קפה וגלידריות. מכל המקומות בהם ביקרנו, בקונסטנץ היה הכי הרבה מה לעשות. סימטאות ציוריות, ארכיטקטורה נהדרת, העין לא תשבע.
וכמובן שבהתאם למסורת המפוקפקת של הטיול הזה – סירבה המדריכה לתת לנו להישאר שם עוד שעה ולהנות מן השמש הנהדרת על האגם, כי צריך לעשות שיחת סיכום ועוד תירוצים משונים.
אחד הנוסעים בקבוצה, סיכם את הטיול המעוות הזה, במשפט אחד
"נסענו שעות כדי לראות דקות".
הסיום הצורם של הטיול
ביום האחרון של הטיול יצאנו משטוטגרט בשעה 8:30 בבוקר. ראינו את שטוטגרט מבעד לחלונות האוטובוס. כמובן שהדבר כפוף לסיסמת "זה לא כלול בתוכנית". אבל האם כלול בתוכנית שהמדריכה תגיד כי זמן הנסיעה משטוטגרט לשטרסבורג הוא בין שעתיים לשלוש, כולל הפסקות בדרך, ואילו אנו הגענו לשטרסבורג בדיוק בשעה 13:40, דהיינו הנסיעה ארכה חמש שעות ועשר דקות?
הכבישים היו לחלוטין ריקים בשל האיסטר. לא היתה כמעט תנועה.
ברגע האחרון הכריזה המדריכה על הפסקת אוכל בתחנת דלק, בת חצי שעה. אכלנוי במהירות את מזונינו וכשיצאנו משם לכיוון האוטובוס – נכנס הנהג לאכול.עמדנו וחיכינו לו כשהאוטובוס סוגר – חצי שעה.
עצרנו לכמה דקות ליד הבניין המרהיב של מרצדס-בנץ בשטוטגארט. אנשים רצו להיכנס ולהתרשם מהמוזיאון כחצי שעה , זה היה פשע לא לתת לנו להיכנס ולראות לפחות את הדגמים במוזיאון המכוניות של מרצדס.
"צריך ללכת הלאה". שהיא כזכור הסיסמה המתמדת אשר ליוותה את הטיול – פעלה גם כאן ע"י מלכה המדריכה. נוצרה מריבה קולנית בכניסה למוזיאון בין חלק מהאנשים למדריכה – פשוט בושה למדריכה.
בתכנון נכון של זמן – למשל יציאה בשעה 8:00 בבוקר במקום ב – 8:30, היינו מספיקים, בהחלט.
בעיר קולמאר, בצרפת היתה מתוכננת נסיעה בקרוניות לא היה תיאום בין מלכה המדריכה לבין נציגת החברה של הקרוניות. עמדנו וחיכינו כחצי שעה במקום המפגש שכביכול מתואם. לבסוף לאר כחצי שעה הגיעה המדריכה המקומית ואיתה צעדנו עוד מספר דקות לאחר ההמתנה הארוכה למקום הנכון בו חיכתה רכבת הקרוניות. מקום המפגש לא תואם מראש.
התכנון הלקוי של הטיול וחוסר ההתארגנות לזמני הנסיעות שהתארכו מאוד מעבר למקובל, הביקורים בערים ובמקומות התיור היו ל- 45 דקות עד שעה מתוכם היה צריך גם לאכול, לכן לא היתה אפשרות לראות ולנות כראוי מהמקומות באחד מהאזורים היפים בעולם.
נגררנו ממקום למקום ע"י נהג "מטורף" (בלשון המעטה) לסכנת חיים. בילינו את זמנינו שעות רבות בתוך אוטובוס מלוכלך. בטחונינו האישי סוכל ונפגע, נגרם לנו סבל גופני ועוגמת נפש מרובה.
הפרתם כל חוזה אפשרי בטיול זה.
לאור כל האירועים השליליים והכשלים הרבים בטיול אנו מבקשים פיצוי כספי.
פגיעה בבריאות ובביטחון הנוסעים, אלימות מילולית קשה של הנהג רוברט ובעקבות כך גם פגיעה גופנית של אנשים בטיול, חוסר ידע בדרכים וזלזול באנשים אותם הסיע בטיול.
התנהלות כושלת של מלכה סגל המדריכה, חוסר אירגון ואי ידיעת הדרכים בגרמניה, חוסר התעניינות בבריאות המטיילים ואף לא הוצעה עזרה רפואית כלל לנפגעים.
נגרמו לנו פגיעות בנפש ובגוף ולחץ גדול.
אנו דורשים מכם פיצוי בסך 10,000 ₪ לכל נוסע בקבוצה, לפי רשימת האנשים המפורטת לעיל.
אנו חשים כי "השלכנו לפח את כספינו". במקום לטייל טיול אביבי נעים, נגרמו לנו נזקים כפי שפורט לעיל.
אנו מבקשים תשובתכם ותגובתכם בתוך 14 יום, מיום קבלת מכתב זה.
לאחר מכן, באם לא נקבל תשובתכם והסכמתכם לפיצוי הכספי, ניאלץ לפנות לתקשורת, לרשתות החברתיות לספר את קורותינו בטיול של חב' "רימון" כפי שתואר לעיל ולפנות לערכאות משפטיות.
לוטה: מצ"ב
1. דף פרטי המלונות.
2. מסלול הטיול.
העתקים:
1. גב' אביבה *** , מרכזת תלונות שירותי תיירות, משרד התיירות, מחלקת פניות הציבור, רחוב
בנק ישראל 5, ת.ד. 1018 ירושלים 91009.
2. התאחדות סוכני הנסיעות בישראל, רחוב ביאליק 12, תל-אביב 63324.
3. הרשות להגנת הצרכן, בנק ישראל 5, יר
|
| כספי |
סוג הנזק : |
|
|
|
|
