| רשימת סירוב על רקע אישי ובחוסר תום לב |
נושא התלונה: |
| יום רביעי 13 אוגוסט 2014 |
תאריך האירוע: |
| אזור הדרום |
אזור: |
| יבנה |
כתובת: |
תיאור הבעיה:
ינואר 2015
שלום רב לכם,
1. אני בגיל 45 גרושה ואם לבת. בהכשרתי אני עובדת-סוציאלית בעלת תואר שני ,(M.A) המתמחה בתחום הקליני (טיפולי).
אני גרושה מזה כ-19 שנים ולאורך כל השנים הרבות הייתי אם חד-הורית.
בהיותי גרושה למדתי לשני תארים ועבדתי קשה מאוד, ימים כלילות. במקביל, תמיד פרנסתי לבדי את עצמי ואת בתי (שכיום מסיימת תואר ראשון בע"ס, בהצטיינות).
מיותר לציין שהדרך לא היתה קלה כלל וכלל בנתונים הקיימים.. (שכירויות, תשלומים, הוצאות וכד').
2. מסוף חודש אפריל 2014 ועד תאריך 2.7.14 התגוררתי ברמת גן. בהיותי מובטלת חתמתי בלשכת תעסוקה ת"א והכל התנהל בסדר גמור.
3. בתאריך 3.7.14 עברתי להתגורר בעיר יבנה מטעמים של קשיים כלכליים, ואז פרצה מלחמת צוק איתן. מאז ועוד לפני כן, חיפשתי עבודה באינטנסיביות למרות המצב הבטחוני. שלחתי קורות חיים לאתרים באינטרנט והייתי עסוקה רבות בחיפוש עבודה מתאימה.
4. ביום 9.7.14 (יום ד'), מועד החתימה שלי, לא יכולתי לחתום בלשכת תעסוקה ביבנה
כי הלשכה הייתה סגורה רצוף כחודש ימים בתאריכים: 9.7.14 ועד 6.8.14
5. בתאריך 7.8.14, יום ה, מתוך ערנות ואחריות, מיד ביום שבו נפתחה הלשכה לראשונה (מאז הגיעי לעיר יבנה), הגעתי ללשכת יבנה מיידית לעדכן ולחתום. כל זאת למרות שיום ה' אינו יום החתימה שלי (שאמור היה להיות בשבוע לאחר מכן ביום ד').
לאחר המתנה ארוכה ומייגעת, הפקיד תמיר ****** לא הצליח לעדכן את התייצבותי במחשב וביקש ממני ללכת הביתה. בה בעת הבטיח שיעדכן את התייצבותי בהמשך היום, רטרואקטיבית על כל חודש יולי. התקשרתי באותו היום אחה"צ (לפני הסגירה) לתמיר לוודא, והוא הסביר שעוד לא עדכן במחשב.
6. בתאריך 10.8.14, ביום א', התקשרתי למוקד שרות תעסוקה + לביטוח לאומי והבנתי שמפת ההתייצבות שלי עדיין לא מעודכנת.
במקביל ובאותו יום, שוב לא עבדו בלשכת יבנה והיא שוב הייתה סגורה (גם לא ענו בטלפונים).
• לא היה לי למי לפנות אז התייעצתי בבוקר עם מרינה ממוקד שירות הלקוחות. מרינה סייעה לי רבות והציעה שאשלח מייל למנהל לשכת תעסוקה ביבנה, מר עמרם אלול, בבקשה שיעדכן את מפת ההתייצבות שלי רטרואקטיבית לכל חודש יולי, כדי שהתשלום יכנס במועדו. עשיתי זאת מיידית.
היה לי חשוב מאוד לקבל את כספי האבטלה במועד הקבוע (17 לחודש) ללא עיכובים כי זה הכסף היחיד ממנו בתי ואני חיות.
• עמרם לא חזר אלי בשום דרך וגם לא ענה למרינה שניסתה להשיגו בטלפון. פניתי במייל גם לפקידת ההשמה ביבנה, איילה בן חמו, שגם לא השיבה. לכן נאלצתי לפנות בבקשה לפניות הציבור בבקשה לעדכן את מפת ההתייצבות שלי (של חודש יולי 2014), בהעתק מדויק של הבקשה ששלחתי לעמרם., בסיועה של מרינה מהמוקד שליוותה אותי לאורך כל הדרך, הדריכה ועזרה לי מאוד.
• רק אז ובסמוך מאוד לכך (בתאריך 10.8.14, בשעה 15:16) התקשר אלי עמרם אלול. הוא נשמע כעוס מאוד. צעק והתקיף אותי לאורך כל השיחה ובכלל לא הקשיב. אני לא הבנתי למה ועמרם הסביר בצעקות: "בשביל מה עשית כל כך הרבה רעש וכתבת מכתבים והתלוננת?, בשביל מה כולם צריכים לדעת? יש לי 20 כמוך והם מחכים.. את לא היית צריכה לכתוב, להגיד ולעשות לנו פרסומת!.. אם נראה לך שהמכתבים שלך יעזרו לך את טועה!..".
עניתי המומה: "באתי אליכם מידית ברגע שהלשכה נפתחה, לאחר כחודש ימים, כי אני בסה"כ רוצה שתעדכנו לי התייצבות בזמן. לא יותר מזה..".
מיד לאחר השיחה שיתפתי את מרינה מהמוקד, בכך שאני לא מבינה ופגועה מהשיחה ומהתגובה הקשה של עמרם כלפי. מרינה הביעה פליאה.
7. בתאריך 13.8.14 הגעתי שוב ללשכה כדי לחתום, הפעם במועד הקבוע שלי (יום ד'), והופניתי לפקידה איילה *****
• מאותו רגע שהזדהיתי בשמי נותרתי המומה מרמת ההתקפה כלפי:
מיד למן ההתחלה איילה פנתה לפקיד תמיר שיושב לידה ואמרה לו: "תמיר הנה זאת הגב' שעושה הרבה רעש וכותבת עלינו תלונות..".
ואז פנתה אלי ואמרה: "למה כתבת את המכתבים האלה?.. אצל מי עוד התלוננת עלינו?.. לא היית צריכה לכתוב מכתבים!".
תמיר הוסיף: "תגידי למה התלוננת?".
עניתי מתגוננת: "אני חדשה ביבנה בתהליך של שיפוץ דירה ועוד לא מוכרת אצלכם בכלל. זאת לא הייתה תלונה.. זו בסה"כ הייתה בקשה ממכם, בתום לב, לעדכן את מפת ההתייצבות שלי. כי אתם עדיין לא מכירים אותי, וחשוב לי מאוד שתכירו, כדי שאוכל לקבל את הכסף בזמן. הכסף ממנו בתי ואני חיות..".
אח"כ איילה קראה למנהל עמרם **** והציגה אותי בפניו: "עמרם תכיר זאת הגב' שכתבה את התלונה..". בעודי יושבת על הכסא מול איילה עמרם עמד לידי, מתבונן בי מלמעלה במבט זועם, ואז אמר לאיילה נחרצות: "תשלחי אותה לעבודה..!".
• איילה הציעה לי עבודה בת"א בחברת סיעוד. אמרתי שאני מאוד רוצה לעבוד אבל למען ההגינות חייבת לציין, שבעבודתי האחרונה עבדתי בחברת סיעוד ולא הסתדר, מטעמים של אי התאמה לתפקיד ולסגנון העבודה בסיעוד. משום שזו עבודה שאינה טיפולית כלל בהתאם להשכלתי ולהכשרתי.
אותו הרגע, ומבלי לדבר או להסביר לי כלום, איילה התקשרה בטלפון למישהו, "דחפה" לי את שפורפרת הטלפון ליד ודרשה ממני לדבר בטלפון. שאלתי אותה מופתעת: "מי זה?, עם מי אני מדברת?". והיא ענתה בכעס: "תדברי איתו!. עכשיו אני מתעדת הכל במחשב!"
• אף פעם לא נתקלתי במצב כזה בעבר לכן לא הבנתי כלום במתרחש.
רק תוך כדי שיחה ומתוך לחץ ובלבול, הצלחתי להבין שאני מדברת עם בחור בשם משה מנהל חברת סיעוד. הוא ביקש שאגיע לראיון למחרת בשעה שלוש וחצי והסכמתי. הוא שאל אותי אם אני ניידת ואמרתי שלא (כי אין לי רכב). שאל כמה ניסיון יש לי במקצוע ועניתי שבעבודתי האחרונה עבדתי קרוב לשנתיים בחברת סיעוד. שאל למה לא המשכתי ועניתי שלא התאמתי לסגנון העבודה. ביקש שאשלח לו קורות חיים והסכמתי. שאלתי: "מה המייל שלך?". והוא ענה: "איילה תתן לך".
• בתום השיחה איילה לקחה ממני את הטלפון ואמרה למשה בנימה אישית: "היא מסרבת לעבוד נכון?. תודה רבה לך משה עזרת לי מאוד..". אח"כ קראה לעמרם שפקד עליה: "תחתימי אותה על הודעת סירוב!!". מיד לאחר מכן איילה החלה לרשום לי מכתב סירוב. בתוך כך דרשה ממני בתוקף שאחתום למטה על הודעת הסירוב שנרשמה.
עניתי בתדהמה ובכעס: "אבל אני לא מסרבת ולמה שאחתום?, אני לא מכירה ולא מבינה בכלל מה זה סירוב?, למה סירוב?, הרי אני מוכנה ללכת לראיון העבודה וסיכמתי עם משה שאני שולחת לו קורות חיים במייל...".
איילה: את סרבנית עבודה כי אמרת לו שאת לא ניידת ולא מתאימה..".
אני: "אני אמרתי לו את האמת ואך ורק את האמת, רק כי הוא שאל אותי אז עניתי.. שאין לי רכב ושעבדתי כבר בחברת סיעוד ופוטרתי עקב אי התאמה.. זאת עובדה ואמת לאמיתה!..
אבל עם זאת קבעתי איתו למחר וגם התכוונתי לשלוח קורות חיים.. כל השיחה שלנו אני אומרת לך שאני רוצה ומוכנה ללכת לראיון ולעשות כל מה שצריך אז למה את משקרת?. את פשוט משקרת!. אני לא מסרבת ואני רוצה ללכת לראיון מחר אז תאפשרי לי..".
• אך איילה לא אפשרה לי ולא נתנה לי הפנייה לעבודה. אפילו לא הוציאה הפנייה מהמחשב. במקום זאת קראה שוב לעמרם המנהל שאמר בתקיפות: "תרשמי לה סירוב ותחתימי אותה!". מכיוון שסרבתי לחתום איילה הפנתה אותי לחדרו של עמרם.
כשנכנסתי לחדרו עמרם פנה אלי בכעס והוסיף בזלזול: "אין לך מה להיות פה. אני עובד פה כבר 40 שנה ולא מפחד ממך ומהמכתבים שלך...".
עניתי: "זה לא היה כדי להפחיד אף אחד.. בסה"כ רציתי את מה שמגיע לי בזמן כי אני חדשה פה בעיר וחייבת את הכסף הזה לאוכל.. ואני לא מוכנה לחתום על סירוב שהוא שקר. איך מגישים ערעור?".
עמרם ענה לי בתוקפנות ועדיין בזלזול: "תמלאי לבד ותחכי עכשיו חודשיים לערעור. ועכשיו תלכי ותצאי מפה את מפריעה לי.." - ואז הפנה את גבו ויצא מהחדר..
נאלצתי ללכת.
8. מיד בצאתי מהלשכה התקשרתי (פעמיים) המומה ונסערת למוקד שרות התעסוקה ודיברתי עם אלמוג וקורל. עדכנתי אותם שאני רוצה ללכת לראיון עבודה ומחייבים אותי לחתום על סירוב. הם ביקשו שאכתוב מכתב לפניות הציבור ועשיתי זאת מידית (ברגע שהגעתי הביתה).
9. כך נותרנו אני ובתי (שהינה סטודנטית) מס' חודשים ובכל תקופת החגים, לבדנו, בעיר חדשה ולא מוכרת, בדירה ישנה ומוזנחת, ללא פרנסה וללא מקור הכנסה כלשהו...
עם זאת, לא ויתרתי והמשכתי לחפש בכוחות עצמי עבודה מתאימה. ומחודש נובמבר 2014 התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית במקום מסודר. אני מרוצה כי זו עבודה מתאימה ויציבה לאורך השנים הבאות. אני כבר בת 45 פלוס ודואגת לעתיד טוב יותר הטומן בחובו עצמאות כלכלית לי ולבתי. וכדי לא להיות נזקקת לרשויות..
לסיכום:
אין ספק כי בלשכת יבנה כעסו עלי מאוד מכיוון שכתבתי מכתב לפניות הציבור. מכתב שנכתב בתום לב אך משקף את התנהלותם וזה ניכר מאוד בכל הרבדים. בתוך כך ניסו להחתים אותי על סירוב לעבודה שלא היה ולא נברא.
כשהגעתי ללשכת יבנה (ב-13.8.14), הסברתי לפקידה איילה ***** שאני חדשה ביבנה ולא מכירה את האזור (כי לא גדלתי בעיר הזאת), אך היא לא נתנה לי זמן להתארגן ולהיקלט ביבנה. הבית שלי אפילו לא היה מוכן למגורים. והצטרכתי זמן כדי למצוא עבודה, גם באופן עצמאי (אינטרנט, כ"א וכד'), באזור חדש שלא מוכר לי.
הסברתי לאיילה שעל-פי ניסיוני מהעבר (כשנתיים), סיעוד זו עבודה טכנית ואדמיניסטרטיבית שאינה תואמת את השכלתי והכשרתי (האקדמית והמקצועית) בתחום הטיפולי. ומשום כך זה לא צלח בעבר.
מה גם שאני כבר בגיל 45 פלוס ולא יכולה להרשות לעצמי להחליף עבודות עקב אי התאמה. אני ציפיתי שהיא תעזור לי אך איילה הפנתה אותי למקום שלא מתאים לכישור
|
| כספי |
סוג הנזק : |
| ביטול הסירוב שנרשם על רקע אישי ובחוסר תום לב |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
