| שירות לקוי |
נושא התלונה: |
| אזור חיפה |
אזור: |
תיאור הבעיה:
לכל הנוגע בדבר.
שלום, שמי מרק קטסון. לא אלאה אותך בעברי, אך חשוב לי לציין כי אני בן 24, סטודנט לביולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. ייאמר לזכותי כי אני אזרח משלם מסים ולוחם בשירות מילואים פעיל, שרתתי בסיירת צנחנים ויצא לי להשתתף בשתי המערכות האחרונות של מדינתנו. אני מתקשה בלמצוא את שורות הפתיחה לכן אתאר את הארועים שקדמו לכתיבת המכתב בסדר כרונולוגי. אני כותב מכתב זה כיוון שאני מרגיש מועקה גדולה על עוול שנעשה לי בגלל ביורוקרטיה. בתאריך 23/10/2008 ביצעתי עבירת תנועה לפי תקנה 54 א'. השוטר מוטי חליזה ממשטרת התנועה של מחוז הגליל צילם אותי במד טווח לייזר נוסע 112 קמ"ש בכביש של 90 – כביש דו נתיבי (שני נתיבים בכל צד) עם הפרדה. המהירות לאחר הורדה נקבעה ל107 והוגש לי דו"ח ע"י השוטר. השוטר רשם לי דו"ח בסך 250 שקלים ו0 נקודות. השוטר הציג בפני שתי אפשריות: לשלם את הקנס או להישפט ע"י שופט משרד התעבורה. חשוב לי לציין כי לא הובהר לי מהן ההשלכות העתידיות של העבירה. יתרה מכך, מדברי השוטר עלה כי הסיבה היחידה שהוא רושם לי את הדו"ח ולא מסתפק באזהרה נעוצה בכך שאני נהג חדש. לא זאת ועוד, מדברי השוטר עלה כי אין לי סיכוי במשפט מאותה הסיבה. מכיוון שבאותה תקופה עבדתי במשרד הביטחון כמאבטח במעברי גבול, עבודה תובענית, לא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד שעות עבודה ולהיגרר להליך משפטי ארוך ויקר. שילמתי את הדו"ח בזמן תוך מחשבה כי בכך הסתיים העניין. יש לציין כי אין לי עבר פלילי וזוהי העבירה הראשונה והיחידה שביצעתי מקבלת הרישיון.
בתאריך 07/01/2010, שנה וחצי (!) לאחר האירוע הגיע לביתי מכתב מרשות הרישוי אשר בישר לי כי חידוש רשיוני יותנה בבחינות ובבדיקות שיקבעו ע"י רשות הרישוי. כמו כן נכתב שעלי להגיע למשרד הרישוי באזור מגורי לקבלת הדין, כי הרי הבדיקות והבחינות הנ"ל לא מפורטות במכתב. לאחר תקופה של מספר שבועות ניגשתי ללשכה בעפולה וקיבלתי את ה"עונש". נאמר לי כי עלי לעבור בחינת תיאוריה שוב ואחריה אשאר נהג חדש שנתיים נוספות. שאלתי את הפקידה איפה אוכל לערער על פסק זה, כי הרי הוא ניתן לי ע"י אדם האחראי על הנושא מטעם משרד הרישוי ואת הדו"ח הקשור למשטרת ישראל כבר שילמתי. נעניתי כי אין לי אפשרות לערער על כך והופניתי לאינטרנט ולטלפון. כתבתי פניה למשרד הרישוי (ראה נספחים, העתק אי-מייל מקורי), נעניתי בכך שעלי לפנות למשטרת ישראל. במקביל התקשרתי למוקד *5678 ונאמר לי שעלי להגיע ללשכה המחוזית בחיפה כדי להגיש ערעור. פניתי למשטרת ישראל וביררתי אם קיימת אפשרות לבטל את הדו"ח אך נעניתי בשלילה כיוון ששילמתי אותו בזמן. כמו כן, לא באמת ראיתי סיבה לפנות למשטרה כיוון שאני חושב שאין לי בסיס אמיתי לערעור על הדו"ח שקיבלתי מהמשטרה, אכן נהגתי 17 קמ"ש מעבר למהירות המותרת בכביש בין עירוני עם הפרדה, והדו"ח שקיבלתי היה סביר מבחינתי. פניתי למשטרה כי הייתי נואש מהסחבת.
בתאריך 08/03/2010 הגעתי ללשכת משרד הרישוי המחוזית בחיפה על מנת לברר מול מי אני יכול לערער על החלטה זו. הופניתי ע"י פקידה נחמדה שיידעה אותי כי סיכויי אפסיים לראש אגף רכב נהיגה, חמינה חנה. חמינה חנה דיברה אלי בגסות ולא סיפקה לי כל עזרה, עד שכמעט התחננתי. נאמר לי שהעונש בכלל לא נגזר עלי ע"י רשות הרישוי למרות שבחוק ובמכתב שקיבלתי מצוין מפורשות ההפך. אחרי שאמרה כי אין ברשותה אמצעים לעזור לי, והיא לא יודעת את האימייל של המנהל שלה, היא ציידה אותי בשמו (נאדם שלום) והפנתה אותי למחלקה לעיבוד נתונים בחולון כשהיא מסבירה כי הם אלו שנתנו לי את העונש (מספרי הטלפון הפנימיים שמורים אצלי). באותו יום התקשרתי אליהם ושאלתי אותם אם מולם אוכל לערער ונעניתי שאין הם אחראים על העניין כלל ומדובר במשרד הרישוי. עוד נאמר לי כי זוהי מחלקה נפרדת ממשרד הרישוי ואין אצלם קבלת קהל משום סוג. נאמר לי ליצור קשר עם נאדם שלום, מנהל מחוז חיפה\הצפון אך איני מוצא את כתובת הדואר האלקטרוני שלו, כיוון שהיא לא מפורסמת באתר משרד התחבורה, ולא נמצאת ע"י חיפוש בגוגל. קיוויתי לפתור את העניין במהרה בערכאות הנמוכות שיכולתי לגשת אליהן אך פני הושבו ריקם בשיטתיות.
ע"י חיבור כל חתיכות הפאזל וייעוץ מחברי שלומדים משפטים אני יכול להגיע ל3 מסקנות אפשריות:
1. העובדים שדברתי איתם אינם יכולים למצוא האדם שגזר עלי את העונש כיוון שאין אחד כזה והדבר נעשה אוטמטית ע"י מחשב. אם נכון הדבר, זוהי התנהלות פסולה וחייבת להיות לי אפשרות לטעון נגד הליך שהוגש נגדי ע"י המדינה מלבד עתירה לבג"ץ. זהו מחדל מערכתי חמור.
2. כעת, אף אם ברצוני להישפט ולקבל עונש הוגן יותר, איני יכול לעשות זאת כיוון שויתרתי על משפט בכך ששילמתי את הדו"ח בזמן. אני יכול רק להצטער על כך שפעלתי לפי החוק במהרה ושילמתי את הדו"ח, וכתוצאה מכך נפלתי בין כסאות המערכת והבירוקרטיה המנהלית.
3. אפשרי כי העובדים אשר טיפלו בפנייתי, אפילו אם ידעו מי הגורם האחראי ניסו להכשיל במכוון נסיון לטיעון מצדי.
איני טוען כי אני חף מפשע. איני טוען שלא ביצעתי עברה. עם זאת, הנסיבות שהיו בעת קבלת הדו"ח, הטיפול הלקוי של משרד התחבורה, והעובדה כי איני עבריין תנועה סדרתי אינם מצדיקים את העונש הלא מידתי ביחס לעבירה שביצעתי. נסעתי 107 קמ"ש בכביש בין–עירוני עם הפרדה, שילמתי את הדו"ח שקיבלתי מהמשטרה בזמן ועל כך אני נענש. זאת ועוד, נאמר לי שאם לא הייתי משלם את הדו"ח סיכויי לבטל אותו היום היו גבוהים ביותר. אני סטודנט ממשפחה בעלת אמצעים כלכליים מוגבלים ופעיל בשירות מילואים. מכל ההליך זה יצאתי בהרגשה כי דווקא אזרח השומר על החוק, לוקח אחריות על מעשיו הוא זה שסובל מאי צדק. אני לא פונה אליך כעבריין תנועה, אלא כאזרח שמצפה לקבל את הזכויות הבסיסיות אשר מגיעות לו.
בפניה זו אני מנסה להשיג טיפול בשירות ברמה הנמוכה שקיבלתי, שגרם לי לעוגמת נפש במשך שבועות. עקב השיהוי הרב שעבר מתחילת הפרשה ועוגמת הנפש שנגרמה לי אשמח אם משרד הרישוי יתחשב בנסיבות לעיל ויקל או יבטל את העונש. אם לא יתאפשר הדבר, ברצוני לקבל את זכותי המגיעה לי כחוק - זכות הטיעון.
|
|
|
|
|
