תיאור הבעיה:
ב"ה
בקצרה: לדעתי מגיעים לי פיצויי נזיקין גדולים ממשרד החינוך, אך אף אחד במשרד החינוך לא מוכן להתייחס לטענותיי.
הרחבה: אני כיום בן 36, וזו השנה העשירית משמש כמורה למתמטיקה במוסד הממ"ד "אור מנחם" בצפת.
במשך כל שנותי בהוראה נאמר לי ע"י ההנהלה כי אני מורה טוב, ובמשך השנים אף הוצע לי לשמש כמחנך וכן הוצע לי להגדיל את משרתי (כאשר המשרה קטנה).
במשך השנים למדתי והשתלמתי רבות, ואף השתלמתי בדברים שלא הוכרו ע"י משרד החינוך. כיום אני בדרגה של מורה בעל תואר שני אקוויוולנטי.
תמיד השתדלתי לעסוק בהוראה פרונטלית בכיתה, והשתדלתי להפסיק תפקידים "כאילו הוראתיים" שניתנו לי ע"י ההנהלה.
קידמתי את מקצוע המתמטיקה במוסד במובנים רבים, ואף הוצע לי כמה וכמה פעמים לשמש כרכז המקצוע.
כיום אני המורה הבכיר במוסד למתמטיקה, גם מצד הידע שלי בנושא וגם מצד הידע שלי בשיטות הוראת המתמטיקה.
בכל שנותי בהוראה סבלתי רבות מהתנהגות התלמידים. בשנים הראשונות חשבתי שזה נורמלי ובהמשך השנים הסקתי שיש בי בעיה שגורמת לי לסבל. בהתאם לכך פניתי לכל מיני טיפולים.
בסופו של דבר, בתחילת שנת הלימודים הנוכחית (בסוף ספטמבר 2016), הגעתי למסקנה שאינני מתאים לעבודה במערכת החינוך (כדלהלן), ומאז לא הגעתי לעבודה. כיום אני ממתין לוועדה רפואית של משרד הבריאות שזומנה ע"י אגף כח-אדם של משרד החינוך.
החל משנת הלימודים הקודמת, התחלתי להבין שיש בעיה קשה במוסד שבו הועסקתי, ולאחר שהתכתבתי עם הפיקוח התרשמתי שיש בעיה קשה גם בפיקוח של משרד החינוך על המוסד.
למשל:
-מעולם לא צפה בי אדם בשיעור. לא המפקח, לא מנהל המוסד ואף לא אי-מי מטעמם.
-אצלנו במוסד לא מקפידים על רישום נוכחות תלמידים.
-לא קיימים תכניות לימודים כמעט בשום מקצוע.
-אין בנמצא גיליונות ציונים.
-אין בנמצא תעודות הערכה חתומות בארכיון המוסד.
-למעט מקרה אחד, לא נקראתי מעולם לישיבה פדגוגית.
-אין שום נוהל בשום תחום שנאכף על-ידי הנהלת המוסד ו\או הפיקוח.
-כאשר פניתי לפיקוח בדרישה חד-משמעית לקבלת נהלים בשנה שעברה, ההנהלה דאגה "להשתיק" אותי, והמפקח מצידו לא התעניין בי יותר.
-כאשר פניתי לפיקוח בדרישה חד-משמעית לקבלת נהלים בשנת הלימודים הנוכחית, החליט המפקח לפתוח נגדי בהליך פיטורין.
---ויש לי עוד הרבה מה להרחיב.
מצבי כיום הוא, שאני עומד מול שוק התעסוקה בידיים ריקות.
אין לי שום הכשרה חוץ מהוראה, ואין לי שום משאבים בכדי לרכוש הכשרה חדשה.
עשר שנות חיים הקדשתי למערכת החינוך, ולאחר מעשה מתברר שלא התאמתי לשם מלכתחילה.
אמנם משרד החינוך מצהיר כי תפקיד המורים הוא "ללמד" ו"לחנך" וזה אמנם מה שעשיתי בפועל, אך עובדתית- את מערכת החינוך לא מעניין לא החינוך ולא ההוראה אלא "השקט התעשייתי" ולא שום דבר זולתו.
התכתבתי עם פקידים מכל מיני דרגים במשרד החינוך בבקשת נהלים ברורים להתנהלות במוסד חינוכי, אך אף אחד לא סיפק זאת.
להפתעתי גם אף אחד במשרד החינוך לא חש מבוכה עם כך שלא קיימים שום נהלים ברורים, ופניותיי בנושא לא נענו.
לדעתי, מכיוון שבאתי לפני עשר שנים בתום-ליבי ללמד ולחנך, אך מתברר שכל זה לא מעניין את מערכת החינוך, לכן על מערכת החינוך מוטל לפצות אותי על הסבל שנגרם לי וכן לתת לי את האפשרות לרכוש הכשרה אחרת.
יש אצלי תיעוד של התכתבויות רבות עם אנשי משרד החינוך המעידים על טענותיי ואשמח להעביר לכם אותם אם תרצו.
|
