תיאור הבעיה:
בני שכח מזוודה בתא המטען של אוטובוס מבני ברק לירושלים. עוד באותו ערב הוא חזר לתחנה המרכזית וניסה לאתרה-אך לא היה לו עם מי לדבר שם. למחרת פנינו למח' אבידות ,ועברנו מסכת ייסורים של ארבעה ימים עם הפניה למקומות שונים וטלפונים שונים:
בתחילה אמרו שזה אמור להגיע למשטרה, לאחר שיחה עם המשטרה וביקור במגרש הרוסים בו לא נמצאה האבידה, הופנינו מטלפון לטלפון. במח' יחסי צבור יעצו לנו להתייאש מהמזוודה, כלשונם: תשלים עם זה שהמזוודה איננה. ורק כשצעקנו ואמרנו לה שהשיחה מוקלטת ונפרסם בעיתונות, היא התיחסה בצורה מנומסת יותר.(המזוודה הכילה פרטי ערך יקרים, ביניהם תפילין בשווי כ-800 דולר).שאלנו מה הנוהל במקרה שנהג מוצא מזוודה שהושארה באוטובוס, האם אין נוהל קבוע? אמרו: או שזה במח' אבידות בי-ם או בת"א, או במשטרה, אבל גם שם וגם שם זה לא היה.
ואז תפסנו את חמי מהמחלקה בת"א והוא היחיד שנרתם לעזרה ,שאל אם יש לנו הכרטיס, והיה לנו, ולפי המספר עליו הוא הפנה אותנו לטלפון מסוים וממנו הפנו אותנו לעוד כמה טלפונים שהביאו אותנו למושב אחיסמך ששם יש מוסך של אגד ובו היתה זרוקה המזוודה שלנו באיזה חור עם עוד כ- 3 מזוודות נוספות שבטח בעליהן התייאשו מהן כבר.
ושאלתי היא: האם חברה גדולה ומכובדת כמו אגד אמורה לתת שירות כזה?בשביל מה קיימת מח' אבידות ? עשה רושם שלאף אחד פרט לחמי שצוין לא אכפת מאתנו כלקוחות החברה.
ולנו אין מנוס מהמסקנה המתבקשת שממש לא טוב שההגה בידיים של אגד.
|
