| אי קבלת תנעים בסיסיים בלידה ויחס אנושי מינימלי |
נושא התלונה: |
| אזור ירושלים |
אזור: |
| עין כרם |
כתובת: |
תיאור הבעיה:
במהלך ההריון ערכנו סיור עם עוד כמה זוגות שהתרשמנו לטובה ממחלקת יולדות בבית החולים הדסה עין כרם. היות והתלבטתי איפה כדאי ללדת את הלידה הראשונה שלי ורציתי את הכי טוב.
בסיור כשנכנסנו לחדרי לידה, נאמר לנו שכל יולדת מקבלת חדר פרטי עם מיטה מתכווננת, וכן כדור פיזיו להרגעת הצירים, שרותים ומקלחת פרטית, מערכת מוזיקה שאנו אוהבים כדאי להביא מהבית ואפילו חיבור למוניטור יהיה לסרוגין לאפשר לנו ולהפחית את הכאב של הצירים.
כמו כן אחות שהיתה בחדרר לידה המליצה להרשם ללידה לאלתר כדי שלא להטריח את המלווה בפרוצדורות קבלה ולהישאר עם היולדת בזמן כה רגיש. כל כך התרשמנו מהסיור ושמחנו שמצאנו סוף סוף מקום ברמה שחשבתי מראש נרשמתי ללידה.
אפילו קורס הכנה ללידה שרציתי לעשות ליד הבית בקופת חולים שיניתי ונרשמתי לקורס מטעם הדסה לפי ההמלצה של אותה אחות המילדת ונסענו כל שבוע להדסה הקטנה לקורס.
כשהגיע הרגע ללידה, רגע האמת, הגענו לעין כרם וקיבלו אותנו שם בצורה בלתי ניסבלת ולצערי גם בלתי נשכחת.
מצ"ב סיפור החויה הקשה מאד שעברתי בבית החולים עין כרם מחלקת יולדות עד ללידה.
בלידת בני בתאריך 8.8.2008, הסיפור הרצ"ב הוא מתחילת הגעתי לביה"ח עד צאתי לבית לאחר הלידה.מתנצלת מראש- המכתב ארוך. לא יכלתי לצמצם את המכתב ורציתי לתאר כל רגע מהגהינום שעברתי.
אני תקוה שהנושא יבדק בצורה רצינית ובתשומת הלב המיוחדת על מנת שלא יצטרכו אחרות כמותי לעבור את הטראומה שאני עברתי.
בתאריך 8.8.08, יום שישי, החלו לי צירים ויצאנו לבה"ח הדסה עין כרם עם הרגשה טובה.
כבר עם הגעתנו לבה"ח בשעה 16:00 לא נתנו לנו להיכנס עם הרכב ולו רק כדי להוריד אותי. בגלל הכאבים קשה לי היה ללכת באופן עצמאי , בעלי נאלץ לחפש חניה ואני נאלצתי לחכות רבע שעה בכניסה לבניין עם עוד כמה אנשים לא סמפטיים שיצאו לעשן!
שהגענו לקבלת יולדות
במחלקה הייתה צפיפות נוראה, חיכינו יותר משעתיים בחדר קבלת יולדות, כאן רק התחיל הסיוט: גברת שישבה בדלפק הקבלה הכניסה אותי לחדר והחלה לבדוק אותי. היא לקחה ממני כל הפרטים ושאלה אם אני רוצה אפידורל. מיד אמרתי שאני לא יכולה לסבול כאב ולכן אני חייבת אפידורל. חשוב לציין שהגעתי לבית החולים עם הצירים סדירים –כל חמש דקות. היא אמרה שאני חייבת לקבל עירוי חצי שעה לפני אפידורל. היא נעלמה לשעה. אני הייתי כבר בתהליך התחלת לידה עם הכאבים של צירים ולאחר ירידת מים ב 9: 00 בבוקר! הגברת חזרה ואמרה שיש עומס במחלקה לכן כדאי לנו ללכת לטייל ולחזור!?. עם הכאבים כמו שהיו לי בקושי יכולתי לעמוד אז היא השאירה אותי בחדר המתנה של קבלת יולדות בטענה שיש הרבה נשים שצריכות גם להתקבל והיא לבד! ורק אז אחרי 40 דק' שמה לי בוריד עירוי.
כמו כן בחדר לא היה שרותים והייתי צריכה לעבור לשרותים דרך מסדרון המלא באנשים ואני עם חלוק ומחוברת למתקן של עירוי. חוסר נוחות וחוסר אונים שלי הכניסו אותי לפניקה ולהסטריה נוראית. והגברת מקבלת יולדות שקיבלה אותי ניחמה אותי: " שתדעי גברת שאת באה ללדת מתגלה טבע אמיתי שלך לפי איך שאת מתנהגת" . כמה וכמה פעמים התחננתי בפניה שנעבור כבר למחלקת לידה, שתכניס אותי לחדר לידה נורמלי, אך היא אמרה שחדרים מלאים עדיין, תחכי בסבלנות.
בערך ב19:30היא ניתקה את העירוי והגענו סוף סוף למחלקה אך להפתעתי מכנסים אותי לחדר המתנה ולא לחדר לידה. הייתי המומה –מה פתאום חדר המתנה אני עוד מעט יולדת מה זה חדר הזה עם שלוש מיטות, בלי שרותים ומקלחת וניראה מאוד מפחיד. כאן כבר בעלי איבד סבלנות וצרח על האחות. הגיעה אחות מיילדת אחראית, בדקה אותי והסבירה שכל החדרים מלאים וצריך לחכות עד שיתפנה חדר. היא חיברה אותי למוניטור ואמרה לי:" תשכבי, אל תזוזי. את רוצה אפידורל? יש לך עוד שלוש שעות לחכות יש כאן נשים שלא קיבלו אפידורל משעה שתיים בצהריים. יש תור וצריך לחכות!!" אני עם כאבי תופת לא יכולתי לשכב הייתי חייבת תנועה להכל על הכאב. לא יכלתי לדבר ורק בכיתי וצעקתי והתחננתי לאפידורל. ביקשתי לפחות שתביא לי כדור פיזיו, אך לפי דבריה הכדור גם היה טפוס... האחות נעלמה לנצח. לא נתנו לי שום דבר להרגיעה את כאב.
בזמן הזה שמו לידי עוד אישה אחרי שילדה בבית. היא בכתה כל הזמן ודיברה בכעס. דבר שלא הוסיף למצב רוחי ולבריאותי וכל זאת בזמן שאני מחכה כבר מספר שעות לזריקת אפידורל ושאר דברים וכאשר בזמן זה נכנסים כל הזמן ואנשים לשאול על הגב' רבקה ונילי האחות, בקיצור חוסר פרטיות משביע.
אחר כך הגיעה כבר אחות אחרת שהציגה את עצמה כאחות המיילדת שלי והודיעה: אין רופא מרדים- הוא בחדר ניתוח! בואי אני אבדוק אותך נראה מה קורה איתך, קיבלת עירוי כבר? אין עכשיו חדר לידה וכד'.." כך היה כמה פעמים , וכל פעם הגיעה משהיא אחרת לבדוק אותי ונעלמה שכביכול הייתה צריכה להיות אחות המיילדת שלי. חוסר נעימות והסדר שאני נבדקתי ע"י כמה אנשים בלי שהאחד יודע מהשני וכל זאת בחוסר תאום מוחלט שממש שיגע אותי. חשוב לציין שבעלי כמה פעמים יצא וקרא לאחות, אך ללא מענה. לא יכולתי יותר להיות בחדר הזה, הרגשתי שאני בכלא, מחוברת באזיקים למוניטור ולא יכולה לזוז. הכאבים אכלו אותי מבפנים ואם אני לא אצא מהחדר הזה פשוט אמות מכאבים .התחלתי לנתק את עצמי מהמוניטור וללכת לחפש עזרה . פשוט יצאתי מהחדר למסדרון וצרחתי שמשהו יעזור לי כבר. אחיות צעקו עלי מה זה את מטיילת לך, את חייבת לשכב! בכיתי וביקשתי שהכניסו אותי כבר לחדר לידה ויתנו אפידורל, אך לא היה עם מי לדבר. ראתי הרבה בעלים שצרחו על האחיות שהם מסקנים כאן את חיי אדם והם ענו להם: "אתם צודקים, תפרסמו את זה, זה לא בסדר שאין רופא מרדים, אנחנו לא יכולות לעשות כלום". ביקשתי לפחות להכנס למקלחת הרי לא הייתה מקלחת בחדר המתנה. אולי זה יקל לי על הכאבים. אחיות שהיו במסדרון הבינו שאני לא אכנס לחדר חזרה ולקחו אותי לשרותים צבוריים עם מקלחון קטן מוזנח באותה קומה בטענה שאין להם מקלחת פנויה בחדרי לידה ושם בסירחון נוראי עם העזרה של בעלי עמדתי מתחת לזרם המים.. הדלת לא הייתה מחוברת לרצפה וכל המים יצאו החוצה. קיבלתי גם צרחות על זה שעשיתי שיטפון במחלקה. אחות הגיעה ואיימה אלי:" אם את רוצה לקבל אפידורל את חייבת להיות בחדר ולא לצאת! את מסכנת את התינוק שלך!". נכנסתי לחדר השהייה. שוב היא חיברה אותי למוניטור ובדקה אותי. היא אמרה לי: "יופי את התקדמת יפה יש לך פתיחה שבע וחצי עוד מעט יעשו לך אפידורל. אמרתי לה שאני לא רוצה ללדת כאן אלה בחדר לידה בפרטיות! היא ענתה :"אני אקרה לאחות המיילדת שלך". בערך בשעה 22:00 הגיעה רופאה מרדימה דוברת אנגלית עם אחות אחרת שתירגמה אותה. לא מספיק שהיא הגיעה מאוד לחוצה, חסרת כל רגש וסבלנות, היא דיברה באנגלית בצורה מאוד מזלזלת אלי ,שאני לא עושה מה שהיא אומרת ואיימה שתלך בלי לתת לי זריקת אפידורל. בעלי ואני מבינים מצויין אנגלית וזה היה פשות זילזול מוחלט מצדה לדבר כך לאישה חסרת אונים וכואבת שמחכה למעלה מארבע שעות לאפידורל. אחר כך, קרוב לשעה 23:00 הגיעה אחות אחרת שהודיעה לי שמחליפה אחות המיילדת שלי מכיון שהיא כבר סיימה את המשמרת והיא עכשיו תהיה אחות המיילדת שלי. היא בדקה אותי ואמרה:" יפה יש פתיחה של 9 וחצי עוד מעט תתחילי כבר ללדת". בשלב הזה אני הרגשתי שראש התינוק ממש כבר למתה ואמרתי לה שאני לא רוצה ללדת בלי תנאים של חדר לידה וגם המקום לא היה סטרילי בכלל. היא ענתה לי שכבר מאוחר ואני אוטוטו יולדת.
ילדתי את בני הבכור בשעה 23:50 על המיטה של חדר המתנה. זריקת אפידורל בכלל לא עזרה לי מכיון שקיבלתי אותה מאוחר. אחות המיילדת לא הייתה עם מסכה במהלך הלידה ומיותר לציין שגם ציוד ותנאים של החדר הזה לא היו מתאימים וערוכים לקבל לידה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם חס וחלילה היה לי סיבוך קטן. אני נדהמת איך בית חולים במדינת ישראל שמכבד את עצמו יכול לרדת לרמה כל כך נמוכה מכל הבחינות ואני לא מוכנה לקבל שום הסבר או תירוץ להתנהגות הזאת.
אני רוצה לציין שמראש סיכמנו עם בעלי שהוא לא יהיה נוכח בזמן הלידה. המצב המחריד שנוצר והתנאים לא תנאים חייבו אותו להיות לצידי וצמוד אלי במהלך כל הלידה, משום שממש הרגשתי שיש סכנה לחיי. עברנו שעות של מלחמה ללא הפסקה עם הצוות בית החולים על זכויותנו הבסיסית ללדת את תינוקינו בחדר לידה רגיל ולקבל יחס אנושי מינימלי ולא של חיה. הוא קיבל טרומה נפשית מכל התהליך שעברנו וזה תוך כדי התמודדות עם הסבל והכאב שלי גם יחד. במקום לעבור חויה הבלתי נשכחת והכי מרגשת בחיים –עברתי ייסורי גהינום בלתי נשכחים לכל החיים! הרגשתי מושפלת ובזויה ומי שלא עבר את זה לא יכול להבין אותי בחיים!
אחרי הלידה אמרה לי אותה אחות :" תגידי לי תודה מצאתי לך מקום אחרון במחלקת יולדות –כל אישה עכשיו שתלד תשכב במזדרון". שהגעתי למחלקה הייתי בחדר עם אישה שלא הפסיקה לבכות שלושה ימים –היא לא קיבלה בכלל אפידורל בגלל שלא היה רופא מרדים.
אחרי יומיים באו אלי כמה פעמים אחיות ששאלו אם אני לא רוצה להשתחרר כבר הביתה. שיש להם הרבה יולדות.. .כאשר השתחררתי ביום השלישי התלוננתי על הכאבים עזים בבטן, לא יכולתי ללכת, אך הרופא שבדקה אותי אמרה אין לך כלום הכל בסדר לכי הביתה. כשהגעתי יום אחרי לטר"ם התברר שיש לי זיהום ודלקת חריפה בדרקי השטן ובנוסף לזה זיהום בנרתיק.
ברצוני גם לציין שהתכוננתי היטב ללידה והכנתי תוכנית לידה שמקובלת בכל בתי החולים אך צוות בית החולים הדסה עין כרם אפילו לא התעניין ולא תרח להסתכל מה כתוב על הדף שנסיתי להראות להם מרגע שהגעתי למחלקה.
נכון להיום אני ב"ה אחרי הלידה עם דכאון לידה חריף ועצבות מכ
|
| עלבון ודכאון לידה |
סוג הנזק : |
| אבקש את התחייסותם האישית למה שעברתי ואת הדרך המתאימה לפיצוי לעגמת הנפש הקשה שעדיין מונחת בזכרוני. |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
