| ועדת ניידות חוזרת= התעללות בנכה |
נושא התלונה: |
| יום ראשון 25 פברואר 2007 |
תאריך האירוע: |
| אזור ירושלים |
אזור: |
| רחוב יפו 86 ירושלים |
כתובת: |
תיאור הבעיה:
אני נכה כתוצאה מתאונת עבודה מזה כ-15 שנה ,מוכרת ע"י הבטוח הלאומי כבעלת 44% נכות רפואית +60% אבדן כושר עבודה.במהלך השנים הללו עברתי 6 ניתוחים ולא הצלחתי לחזור למצב תפקודי. יש לי מיגבלות קשות ביותר וכל פעולה נחשבת אצלי מאמץ הגורר אותי להתקפי כאבים קשים ביותר שכדי להתגבר עליהם אני מגיעה לחדר מיון , מקבלת זריקה אחת או שתים של סמים נגד כאבים ונאלצת לשכב בבית מרותקת למיטה ,עם המשך זריקות בבית נגד דלקת ונגד כאבים במשך לפחות שבועיים נוספים. וגם לאחריהם החזרה שלי לתפקוד הינה מאד איטית והדרגתית. וגם תפקודי "הטוב" כרוך בהמון קשיים ומיגבלות- בישיבה, בעמידה ובהליכה- ומכאן הצורך בניידות. ב-3.11.96 נגשתי לראשונה לועדת ניידות שקבעה לי 50% ניידות. נגשתי לועדת ערר כיוון שלדעתי המגבלות שלי מזכות אותי באחוזים גבוהים יותר ושם אשרו לי 51%. BIG DEAL. על כל פנים רכשתי רכב חדש ונצלתי את 51 האחוזים של הפטור על המסים. עברו שלש וחצי שנים ופניתי לבטוח לאומי בבקשה להחליף את הרכב. הם ראו שכבר כמה שנים לא הייתי בועדה ולכן הפנו אותי לועדה חוזרת.אני מבחינתי ולתומי שמחתי כיוון שמצבי רק החמיר בשנים האחרונות , עם הגיל המצב לא משתפר, יצאתי מאשפוז בביח בקושי עומדת ובקושי יכולה לשבת ולא היה ספק בליבי שהנה הפעם יראו שמצבי אכן גרוע ויגדילו לי את אחוזי הניידות. הועדה התקיימה ב-19.02.07 הגעתי עם כל הניירת של השנה האחרונה והם פשוט רפרפו בניירות לא ממש קראו אותם ,ערכו לי בדיקה קצרה ועבור 5 דקות אמרו: תודה גברתי , סיימנו, תקבלי תשובה הביתה תוך שבועיים.אני נדהמתי מחוסר ההתעמקות במצב ובקשתי לומר את דבריי.לזכותם ייאמר שהם לא סירבו ואני הסברתי שלא הגעתי לועדה כדי לעשות צחוק או לשחק בפניהם, הסברתי את כל הקשיים והמגבלות שלי ובקשתי שיגלו הבנה והתחשבות ולא יאלצו אותי להגיע לועדת ערר המתקיימת בתל השומר. כעבור שבועיים אכן קבלתי תשובה שאיתה קבלתי את השוק של החיים שלי. הורידו, כן, הורידו לי את אחוזי הניידות מ-51% ל-40.5%
ובאחד המסמכים היתה שאלה : המוגבל בניידות זקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו- והם סימנו- לא- למרות שבין המסמכים שהבאתי היה מכתב מהרופא המטפל שלי שכתב שרוב הזמן אני משתמשת בכסא גלגלים- מה שמעיד על חוסר התיחסותם לניירות שהבאתי וכמו כן הצגתי להם קבלה על רכישת כסא גלגלים, הליכון ושני מקלות הליכה. האם אדם שאינו זקוק רוב הזמן לכסא גלגלים יילך ויקנה אחד? האם אין די בזאת להוכיח את הקושי והמיגבלה שלי בניידות? מסתבר שמי שעושה צחוק הוא לא אני אלא משרד הבריאות וועדותיו. אני מרגישה שמה שהם עשו לי זו ממש התעללות כיוון שעכשיו איאלץ להגיע לועדת ערר בתל השומר שרק הנסיעה לשם וחזרה עם הכאבים והמגבלות שלי תגרום לי נזק נוסף של כאבים קשים מנשוא. למה? למה להתעלל כך באדם שמוגבלותו מוכרת ויציבה במשך שנים? אין לי כסף לעורך דין ואין לי מושג איך להתחיל לצאת מהסבך הזה. אשמח ואודה על כל עזרה שלכם.
|
| התעללות וחוסר התחשבות בנכה |
סוג הנזק : |
| כל עזרה תתקבל בברכה- אפילו פרסום בכלי התקשורת |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
