| פתיחת תיקים ורישומים במשטרה-בלתי מוצדקים וללא בדיקה אמיתית. |
נושא התלונה: |
| אזור תל אביב |
אזור: |
תיאור הבעיה:
תלונתי היא עקרונית. ונכתבת מתוך תסכול גדול וכעס גדול על המערכת המשפטית.
לפני כחמש שנים גרתי בשכנות לאישה שלא הכרתי ולא ראיתי. בשלב מסויים התפתח סכסוך שכנים קטן ביננו בעקבות מוסיקה רועשת שבקעה מדירתה ונסיון שלי (ללא תגובה) לבקש להחליש את המוסיקה בשעות הלילה. בהמשך התפתח להתפרעויות אלימות של השכנה (כך התחלתי ל"הכיר" אותה) בחדר המדרגות והגשת תלונה או שתיים שלי במשטרה. בסופו של דבר היא עזבה את הדירה. נאמר לי שהיא פונתה מדירתה. אינני יודעת בבירור. לאחר שלוש שנים בהן אין לי שום קשר עם האישה. קבלתי את התלונה הראשונה. הוזמנתי לחקירה ביפו. בחקירה הסתבר לי שהנ"ל טוענת שכבר שלוש שנים אני מאיימת על חייה, מטרידה אותה טלפונית וכד'.
אני הצגתי את הצד שלי, הסברתי שאין לי מושג במה מדובר, אין לי קשר ולא היה לי קשר ממשי איתה מעולם וכד'. כאן למעשה מתחיל החלק הבעייתי של התנהלות המשטרה. תלונתה נרשמה, התגובה שלי נרשמה. וזהו. במהירות נפתחו לי שני תיקים עם האשמות חמורות. גם לאחר שהתיקים נסגרו, הרישומים הפליליים במשטרה נשארו. לקח לי הרבה זמן ומספר ערעורים, ורק בערעור האחרון בו "איימתי" לפנות לתקשורת והסברתי שאני לא אוותר, נענתה בקשתי ושני התיקים נסגרו וגם הרישומים הוסרו מרשימות המשטרה.
בהמשך הוגשו נגדי שני צווי הרחקה (האחרון שבהם בינואר השנה), אני תושבת ת"א ללא רשיון נהיגה ונאלצתי פעמיים להגיע בדחיפות לבית המשפט בצפת. (המתלוננת גרה בצפון) הנ"ל מתלוננת על איומים והטרדות מאוד חמורות מצידי. ופקידי בית המשפט משתכנעים וממהרים לזמן אותי בדחיפות לבית המשפט. זאת ללא שום בדיקה ודרישת הוכחות כלשהם מצד המתלוננת.
בצו הראשון, הגעתי עם עדה ועם עו"ד ששילמתי לו הרבה כסף (מבחינתי) אך השופט לא נתן לי או לעורך דין זכות דיבור! הוא רק ניסה לשכנע אותי לחתום על הצו. (ולעבור לתיק הבא..) לא ניתנה לעדה שהבאתי הזדמנות לדבר. היא בכלל לא מוזכרת בפרוטוקול. לצו השני הגעתי בחוסר ברירה אך ללא עדים כמובן. ואז נשאלתי מדוע לא הבאתי עדים.. שני הצווים נדחו. כלומר לא הוגשו נגדי בסופו של דבר צווי ההרחקה. צווי ההרחקה אינם משמועתיים מבחינתי, מעולם לא הייתי באיזור מגוריה וגם אין לי תוכניות כאלה. אך אני לא מוכנה שיהיה נגדי צו הרחקה. סתם כחה. בנוסף צווי ההרחקה הם לא המקום בו יכולים לפתור את הבעייה שלי ולא ניתן למנוע הגשת צווי הרחקה נוספים. הפתרון הוא נקודתי בלבד. בכל פעם שמוגש נגדי צו, זימון לחקירה או שהנושא עולה, כל מהלך חיי משתבש, אני רצה מגורם אחד לשני כדי לנסות להבין מה אני יכולה לעשות כדי להתגונן, נכנסת להוצאות כספיות, עבודתי כעצמאית נפגמת, כותבת מכתבים וערעורים ולוקח שבועיים שלושה עד שאני חוזרת למסלול הרגיל של החיים.
לאחרונה גיליתי שישנו רישום נגדי בקרית שמונה גם שם היא הגישה נגדי תלונה. מעולם לא הייתי שם בחקירה. פניתי אליהם לסגירת הרישום מיוזמתי - לאחר שנודע לי עליו. כעבור כשבועיים חזר אלי החוקר ואמר לי בחגיגיות שהתיק נסגר. אך הרישום- שוב- נשאר. ועכשיו שוב חוזר חלילה -שוב כתבתי מכתב ערעור. ואני מחכה לתגובה שטרם הגיעה. קבלתי עצה לא רשמית משוטרת לפנות לפסיכיאטר המחוזי הצפוני. שלחתי מכתב עם כל הפרטים והמסמכים. קבלתי לפני מספר ימים תגובה שהם לא מטפלים בבעייה והפנו אותי למשטרה. המשטרה כמובן לא מטפלת בבעייה. הגשתי תלונה והתלונה שלי נדחתה מכיוון שהיא לא פלילית. (כלומר לא צבעונית מספיק כמו התלונה של המתלוננת) בפנייתי למשטרה בשאלה מדוע התלונה שלי נדחתה הוסבר לי בחביבות שאני ספיח של המערכת ושלא יטפלו בתלונתי. אם אני לא מאויימת פלילית המשטרה לא תטפל בבעייתי. גם בהגשת התלונה השוטר סירב בתחילה לרשום את התלונה שלי. ההסבר המקצועי שלו היה- אני מבין, את בסרט.. אבל אין מה לעשות. תחכי כמה שנים ואולי היא תפסיק.. עד שהיא תתייאש. "אין מה לעשות" - התשובה החביבה והמתסכלת של כל גורם אליו אני פונה בשלוש שנים האחרונות. ואני אובדת עצות. אני מנסה למצוא דרך לסיים את הסיפור הזה בצינורות המקובלים. ולא מצליחה. איך אני מסיימת את הסיפור הזה?
מדוע אין לי כתובת?
ואם זה לא עניין של המשטרה מדוע אני מקבלת מהמשטרה זימונים לחקירות, לצווי הרחקה ונפתחים לי תיקים ורישומים פליליים??
אני מתוסכלת וממורמרת על התנהלות המשטרה. אני מרגישה לא מוגנת. ולמעשה אני מרגישה פשוט מוטרדת על ידי המשטרה. שלא בודקת את התלונות של המתלוננת נגדי. היא לא הציגה מעולם פירוט שיחות טלפוניות, עדים, בני משפחה, שכנים. כלום. כלום. כלום. הכל רק על סמך המילה שלה. המשטרה ממהרת לפתוח התיקים (כן, האישומים שלה צבעוניים ויצירתיים מאוד), ולא מאפשרת לי להתגונן, מכניסה אותי לרישומים הפליליים ומכתימה את שמי. אני לא אמורה להיות חפה מפשע עד שלא מוכיחים אחרת???? ואין לי בעייה להוכיח את חפותי. רק שאני לא יודעת איפה. חשבתי על תביעה כדי לנסות לסיים את הסיפור, מתוך ידיעה שלא אקבל פיצוי. אך בעקבות הכרותי עם המערכת אני בכלל לא בטוחה שזה יעזור. מי יפצה אותי על הנזקים? על ההוצאות? פניתי לגורמים התנדבותיים. באחד מהם נאמר לי שהם מכירים את בעיית הרישומים הפליליים במשטרה ושאין מה לעשות. קבלתי עצות לפנות לנשיא המדינה ליועץ המשפטי.. מה לא.. אני רוצה לסיים את הסיפור הזה, שגורם לי נזקים כלכליים ונפשיים. אך אין לי שום דרך. אין לי כסף לעורך דין. ברור לי שאני לא אקבל פיצוי כספי והחזר כספי על עוגמת הנפש והנזקים הכלכליים מכיוון שהמתלוננת אינה בריאה בנפשה-כנראה. עורכי דין לא יודעים איך לייעץ לי ולא משתלם להם ל"הסתבך" בסיפור ה"פעוט" הזה, שאין בו סיכוי לכסף ושחוזר שוב ושוב. המשטרה לא מגנה עליי. ואין לי שום כתובת.
אני נמצאת בתחושה קשה שאם היו לי קשרים, או כסף, העניין היה נסגר ומטופל במהירות שיא. אני לא חשובה מספיק ולכן סובלת.
יש ביידי את כל המסמכים.
אם הייתי שוטר או איש מוכר. אני בטוחה שהיו מצליחים למצוא פתרון לבעייה.
אני פשוט לא יודעת באיזה מסגרת אני כן יכולה להציג את טענותיי? ולסגור אחת ולתמיד את הסיפור הזה?? ובנתיים "מחכה" לפעם הבאה, לתלונה באה. שאני יודעת שתבוא. מה היא הכתובת לבעייה שלי??
מדוע אין לי כתובת לבעייה?
|
| עוגמת נפש, כספי, |
סוג הנזק : |
| כיצד והיכן אני יכולה לפתור את הבעייה שלי? מדוע המש |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
