| טיפול לוקה באישה נכה |
נושא התלונה: |
| אזור תל אביב |
אזור: |
תיאור הבעיה:
ברצוני להעלות סיפור מדהים, במובן הלא כך כל חיובי. אני אישית למרות היותי בטוח כי שמעתם דברים דומים, חייב לציין שאני בהלם אמיתי. מדובר ברשויות הרווחה העירוניות של ראשון לציון - העובדות הסוציאליות, או יותר נכון יהיה לכנותן "העובדות האסוציאליות".
הסיפור הוא כזה: אימי, חולת טרשת נפוצה מזה 30 שנה, חיה בגפה עם מטפל פיליפיני מאז מות אבי בשנת 1999. למעשה היא "מתפרנסת" מהביטוח הלאומי וזהו מקור מחייתה היחיד. לפני מספר חודשים החליט הביטוח הלאומי לחתוך את קצבת הרכב שלה בסך של כ-2000 ש"ח בשל אי עמידה בתנאים.
חוק זה חוק, אין מה לומר.
אך בשורה האחרונה, אימי נותרה עם קצבה מצומצמת ביותר. לפני כשבוע, נכנסו לתמונה אותן גברות נכבדות משירותי הרווחה של ראשון לציון. אימי , המעסיקה את העובד הפיליפיני נאלצת לשלם שכר מינימום כמובן לעובד ואין ביכולתה לממן את שהייתו ביום החופשי בו הוא לא נמצא (מוצ"ש עד יום ראשון). העלות של שהייה כזו היא כ-250 שח ליום.
אני אישית מגיע ונמצא אבל לא יכול להשאר וכך היא נאלצת להיות לבד במשך הלילה. הרשויות שגילו את הדבר, טוענות להזנחה ובשיחת טלפון איתן הובהר לי כי אם לא ייפתר הנושא יידוח הדבר ובמשפט קצר ניתן לקבוע כי מקומה של אימי במסגרת אחרת, כגון בית אבות. בלשון בוטה לדעתי,
אותן "עובדות סוציאליות" אמרו לי בזו הלשון כי "ברצונן לעזור אבל קודם כל מה שחשוב זה שאני (כלומר העובדת הסוציאלית) לא רוצה להיות בכלא ולכן אני חייבת לדווח". כלומר, זה המניע הראשון שלהן וכך הן מציגות אותו! בלי בושה! הן טענו שאין ביכולתם לסייע מבחינה כלכלית בכלל,
שמלחמה נגד ביטוח לאומי על הקיצוץ תסתיים באשפוז בבית משוגעים אבל! הם דורשות מאמא שלי שתמצא פתרון יצירתי...בלי להתחשב בכסף כמובן...זה הרי לא פונקציה...
בשורה האחרונה, ידוע לי כי ידן של רשויות הרווחה העירוניות ריקות, אך כאן מדובר במשהו אחר...האופן שבו מוצגים הדברים הוא לא מתקבל על הדעת!
אימי, שנאלצת להיות כ-24 שעות בגפה, בשל אי יכולתה לממן שהייה של העובד הזר, וכל זאת כדי לחיות "חיים קהילתיים" , עושה זאת מתוך בחירה וידיעה שסדר העדיפויות שלה הוא לחיות בבית ולא במוסד כלשהוא. היא דיברה את אשר על ליבה בביקור של אותן עובדות סוציאליות לא כדי שהן ירחיקו אותה מהקהילה בניגוד לרצונה, אלא כדי לשפוך את ליבה ובעיותיה. במקום אוזן קשבת היא מוצאת את עצמה בסביבה עויינת, שאינה מונעת מהרצון להקשיב, לתמוך או לעזור אלא ל ה ז י ק! עתה, היא חייה בפחדים שהרשויות ירחיקו אותה מביתה והיא תגמור במוסד כלשהוא.
לדעתי זה שיא האוילת. לא רק שאין עזרה מהן אלא יש גם נזק!
יש לחייב אותם לסייע לאישה המסכנה הזו באופן שיפתור את הבעיות ולא רק להציף את הבעיות או לאיים. לא ייתכן שעובדות אלו באות לעבודה כל בוקר מתוך "אי רצון להכנס לכלא"...זה ממש לא נתפס. כל צורת התפיסה היא עקומה! מעתה אי אפשר אף לפנות לליבן את אותן עובדות מבלי להיות מאויים!
אני מאד מקווה שתעלו את הנושא, אני באופן אישי , אחרי דברי האטימות האלה, הסברתי לאותן עובדות שאני מתחיל להבין מה עובד לאותם אנשים שעושים דברים נוראיים בילדים או בנשים שלהם (חלילה איני מצדיק זאת!!!)...שנובע אוליי מתחושה הקשה יותר מתחושת ניכור! או קור ...מדובר בכפור. כפור אמיתי. שבא להקיא.
ה צ י ל ו !
|
| עוגמת נפש |
סוג הנזק : |
|
|
|
|
