| יחס מזלזל, משפיל ולא מקצועי בחדר מיון |
נושא התלונה: |
| יום רביעי 01 דצמבר 2010 |
תאריך האירוע: |
| אזור תל אביב |
אזור: |
| וייצמן 6, תל אביב יפו |
כתובת: |
תיאור הבעיה:
שלום רב,
ברצוני לדווח על מה שעברתי בתאריך 1.12.2010 בשעה 19:00, עם הגעתי לביה"ח איכילוב בשל כאבים תכופים באזור החזה שנמשכו משעות אחה"צ.
ההתנסות הקשה שהייתה לי התרחשה הן במשרדי הקבלה והן בחדר המיון.
במשרדי הקבלה של חדר המיון:
במשרד חדר המיון ישבו 3 פקידות ואחת מהן הייתה עסוקה. פניתי לשתי הפקידות האחרות ושאלתי בנימוס: "את פנויה?". שתי הפקידות, שעסקו בניירת/מחשב ענו לי (מבלי שטרחו אפילו להביט בפני), "לא!". המתנתי לתורי אצל הפקידה העסוקה, תוך שאני ממשיכה לסבול מכאבים מטרידים. כאשר הגעתי לפקידה נתבקשתי לתת את מספר הנייד שלי, אמרתי לה שהטלפון לא נמצא ברשותי והחליפו לי את המספר כך שאיני יכולה לתת לה כרגע את מספר הטלפון. תשובתה: "אז אני לא יכולה לקבל אותך...". אמרתי לה שבעלי יגיע בקרוב וימסור לה את המספר. משראתה את סבלי, תוך כדי המתנה לבעלי, הותירה לי להיכנס לחדר מיון.
שאלתי: האם חיי אדם ובריאותו אינם קודמים לטיפול במחשב ובניירת?
בחדר המיון
כאן מסרתי את הטופס בעמדת הקבלה והמתנתי לתורי. חלפה למעלה משעה ובעלי החליט לפנות אליהם ולדווח על כאבים שנמשכים וחולשה ממנה סבלתי. רק לאחר שפנה אליהם, פינו לי מיטה. עשו לי א.ק.ג. ובדיקת דם. מאז הבדיקות חלפו למעלה משעתיים, אף רופא לא בא לבדוק או לברר את בעייתי. כמו כן, ולא נשלחתי לצילום ריאות, כפי שמתבקש במצבים אלו. לאחר כשעתיים הגיע צוות שלם של רופאים (שעשו סיבוב רוטיני בין החולים) ואני הערתי "אף רופא לא היה אצלי...". הם הביטו בי, לא שאלו דבר ורק אמרו: "תיכף יגיע מישהו". חלפה שעה נוספת, הגיע סטאז'ר שתשאל אותי ואמר: "נראה את תוצאות הבדיקות. אני צריך להתייעץ עם רופא בכיר, אבל נראה לי שאת הולכת הבייתה היום". חלפה שעה נוספת והגיע רופאה בשם ד"ר בן ברוך שרון עם ממצאי הבדיקות ופנתה אלי בזו הלשון:
היא: "איזה מין טיפוס את?"
אני: "מה זאת אומרת?"
היא: "באיזו קומה את גרה?"
אני: "קומה ראשונה, למה?"
היא: "את בטח משתמשת במעלית לא?"
אני: ...?
היא: "כשאת הולכת ברחוב כואב לך בחזה?"
אני: "אמרתי שהכאבים התחילו משעות אחה"צ, לא הספקתי ללכת ברחוב מאז".
היא: "תקשיבי, כאבים שנובעים מהלב לא באים והולכים - הם נשארים. אז בעייה בלב אין לך. אנחנו נשלח אותך עכשיו לצילום ריאות. אם יהיו ממצאים נשחרר אותך, אם לא, נאשפז אותך כי יש לך גורמי סיכון..." (הערה שלי: גורמי הסיכון כוללים היפרכולסטרולמיה מטופלת תרופתית, ועישון)
חיכיתי שיקראו לי לצילום. נכנס לחדרי איש צוות הסתכל בתיק שלידי ומבלי לומר דבר יצא. חזר לאחר דקות ומספר ואמר: "בואי אחרי לצילום". קמתי מהמיטה והוא כבר הלך. חיפשתי אחריו ומצאתי אותו בדלפק. "כן, תלכי ישר וימינה". הלכתי לצילום. כאשר חזרתי לא מצאתי את המיטה - היא כבר הייתה תפוסה ע"י חולה אחר. עמדתי חסרת אונים ליד דלפק הקבלה. הרופאה פנתה אלי בטון חריף "אל תעמדי כאן". "אבל אין לי מיטה" עניתי. אז תשבי פה בצד. ישבתי זמן רב - אף אחד לא פנה אלי. נגשתי לסטאז'ר ושאלתי אותו מה עלי לעשות. הוא טען שעלי לחכות לבדיקת CRP שטרם בוצעה. הוא פנה לאחד מהצוות (אותו אחד ש"הוביל" אותי לצילום) על מנת שיבצע את הבדיקה. הוא חלף על פני מספר פעמים מבלי לבצע אותה. פניתי שוב אל הסטאז'ר. הוא פנה לאחת האחיות "הינה היא הנחמדה תעשה לך את הבדיקה". חלף שוב זמן רב - הבדיקה לא בוצעה. (הערה, משחזרתי הבייתה והסתכלתי בטופס הבדיקה מסתבר שכבר ביצעו את הבדיקה בבדיקת הדם הראשונה...).
כאשר הרגשתי שכלו כוחותי פניתי אל הסטאז'ר וביקשתי לחתום על טופס שחרור. ד"ר בן ברוך נגשה אלי עם הטופס וחתמתי. "זאת החתימה שלך?" היא אומרת לי. "את יודעת שלא תוכלי לתבוע את בית החולים. תחתמי כאן את השם וגם את תעודת הזהות". עשיתי כדבריה.
במסדרון הוציאו לי את המחט. דם פרץ החוצה - אף אחד מהצוות לא ניגש, רק איש הביטחון שהיה בסביבה אמר לי ללחוץ על המקום ורץ להביא לי צמר גפן.
בסיכום, אני בת 59 וזו לי הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי ביחס מבולבל, בלתי מקצועי בעליל ומזלזל מצוות מטפלים ואנשי שירות בבתי החולים. אמנם היה מספר רב של אנשי צוות, אולם הרושם שהתקבל הוא של חוסר ארגון וסדר.
אבוי לנו שהגענו למצב זה. אהיה אסירת תודה אם תטפלו בפנייתי על מנת למנוע מחולים נוספים לעבור את הגיהנום שעברתי.
בכבוד רב,
טובה ארדיטי מרקוביץ
|
| עוגמת נפש |
סוג הנזק : |
| לשיפוטכם |
פתרון נדרש : |
|
|
|
|
